מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע – מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים
פרשת במדבר – חג השבועות
וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה יִשָּׂשכָר וְנָשִׂיא לִבְנֵי יִשָּׂשכָר נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר (ב, ה)
יש לפרש, שהבינו שבט יששכר, שכל מה שכוחם יפה בתורה, הכל ניתן להם מאת ד' ולא מכוחם, כי הזמין להם שיפרנסם ונתן להם שכל ובינה ודעת בתורה, ותמיד ידעו עוד שהם צעירים בתורה ולא יודעים כמו שצריכים. וזה "נתנאל בן צוער" – 'נתנאל', נתן-אל, 'צוער' מלשון צעיר.
ונראה עוד, "נתנאל בן צוער", שידעו שגם מה שהצעירים מבינים כמו הזקנים, הוא שלא כדרך העולם, הם לא עשו פעולה לזה, רק כל זה ניתן להם מאת הא-ל יתברך. וזהו – "נתנאל", הקב"ה נתן "בן" להבין בתורה, "צוער" גם לצעירים, וכיון שזה מהשם לא מגיע להם כלום, ומשום ענווה זו נקבעה הקרבתם ביום השני שהוא זמן בריאת המלאכים ויום שנבראה בו מחלוקת, שלעומת זה על ידי ענוות אמת מרבים שלום בעולם.
מַטֵּה זְבוּלֻן וְנָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן (ב, ז)
הגם שלפנים היה נראה כאלו שבט זבולון הם חילונים, שמתעסקים כל היום בענייני חולין בעול הפרנסה, אבל ידעו איך להתנהג ונתנו לתוך פיו של יששכר, ומשום זה זכו שהיו מביניהם גדולים בתורה יותר משל יששכר. זהו "אליאב" שהיו כולם לד', הגם שנראה לפנים שהם "בן חילון".
וַיִּהְיוּ-אֵלֶּה בְנֵי-לֵוִי, בִּשְׁמֹתָם–גֵּרְשׁוֹן, וּקְהָת וּמְרָרִי (ג, יז)
לוי נקרא ע"ש התורה הקדושה, כי על ידו ילוו אל השם ב"ה לשרתו "כי שמרו אמרתך וגו' יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים לג ט – י).
ויהיו אלו בני לוי בשמותם גרשון קהת ומררי (במדבר ג, יז). היינו דלתורה יש ג' בנים – ג' דרגות.
בתחילה גרשון – הוי גולה למקום תורה (אבות פ"ד י"ד). ואח"כ קהת – לשון אסיפה, ע"ד "ולו יקהת עמים" (בראשית מט י, וברש"י), להיות מקהיל קהילות ולומד אתם ודורש לפניהם תורת ד'. ואח"כ מררי – זרוק מרה בתלמידים (כתובות קג:).
בני גרשון לבני ושמעי (שמות ו, יז), הבחינה של גלות עבור התורה הוא לבני ללבן הלכה ולהבין, ושמעי לשמוע התורה, ואנחנו מתפללים "ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים".
בני קהת עמרם ויצהר וחברון ועזיאל (שמות ו, יח), כשבא למדרגת להקהיל קהלות ללמד לעם ד' תורה ומצוות יש בו ד' דרגות: עמרם – לפעמים צריך להראות לפניהם שהוא רם ולמעלה מהם, ויראו ממנו ויכבדו אותו כדי שיקבלו את דבריו, כי דברי עני בזויים הם. וזה כנגד פשוטי עם. ויצהר – אלו התלמידים שצריך לראות שיצהירו ויזהירו בלמוד התורה. וחברון – צריך לדעת שיהיו אצלו כחברים – יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך (אבות ד, יב). ועזיאל – צריך לדעת שהתורה שהוא מגיד לפניהם היא תורת ד' ולא חלילה להתגדר בה ולהתייהר ולקנטר, רק עזי שהוא התורה אל של הקב"ה.
בני מררי מחלי ומושי (שמות ו, יט) – הגם שאמרתי לך זרוק מרה בתלמידים (כתובות קג:), צריך להחלות עצמו עליהם, ולמוש אותם מכל צרה הן בעלמא הדין והן בעלמא דאתי.
חג השבועות –מתן תורה
שתהיו "ולא מידי"
הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע אמר: איתא (שבת פו:) ״ובחד בשבא [ראש חודש סיון] לא אמר להם משה ולא מידי משום חולשא דאורחא״. תיבת ״לא״ – אמר להו, שתהיו בעצמכם ״ולא מידי״ – היו בעצמכם כלום. כלומר ההכנה למתן תורה כשהגיעו בראש חודש סיון למדבר סיני ההכנה היא שתהיו בעצמכם כלום "ולא מידי" עניין הענווה והביטול.
ארץ יראה ושקטה – חלב רומז לשקטה
רמז למאכלי חלב בשבועות. "כי ל'ב'בתני א'ח'ותי כ'ל'ה" (שה"ש ד' ט') ראשי תיבות אכ"ל, אותיות שניות חל"ב. והענין הוא "ארץ יראה ושקטה" (תהלים ע"ו ט'), מתחילה יראה מחמת יראת הדין שמא לא יקבלו ישראל תורה, ואחר כך כשבאו לסיני שקטה (שבת פח.). וזה ענין החלב כי החלב רומז לשקיטת הדין ויבוא רחמים תחתיו.
טרדו לשטן שלא יקטרג מכח מידת הרחמים
האותיות שלפני "אלקי ישראל" (א,כ,ד,ט,ט, ר,ק,א,כ) עולה כמנין שס"ד (364) כמנין השטן. על פי מה שאמרו ז"ל שהקב"ה שלחו לשטן כדי שלא יקטרג על נתינת התורה, וזה היה מכח שם הרחמים שהיא לפני אותיות אלקים. [עיין תוס' שבת פט'א, "דאמרינן במדרש לפניו ילך דבר שטרדו הקב"ה למלאך המות בשעת מתן תורה שלא יקטרג לומר אומה שעתידה לחטוא לסוף מ' יום בעגל אתה נותן להם התורה והוא שטן והוא מלאך המות".]
הוסיף יום אחד מדעתו
וקדשתם היום ומחר, אמר ר' יוסי, יום אחד הוסיף משה מדעתו (שבת פז.)
בחג השבועות האחרון לחייו, שנת תרכ״ח, אמר הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע, בשולחנו הטהור: ״הוסיף משה יום אחד״ (שבת פז.) ופסק. אח״כ אמר: ״מדעתו!״ ולא הוסיף יותר. כאשר שמע זאת תלמידו הגדול הרה״ק רבי דב בעריש מביאלא זי"ע, מיהר ויצא החוצה ובכה. אח"כ הסביר: ״הוסיף יום אחד״ – היינו, ״שוב יום אחד לפני מיתתך״ (אבות פ"ב מ"י), וביקש שיהיה ״מדעתו״. [ואכן, כעבור ימים ספורים, ט״ז בסיון, נסתלק לעולמו. ומדעתו, בדעה צלולה, עד לזיבולי בתרייתא].
בתוך קהל אהללך
אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך (תהילים כ"ב כ"ג) פירש הרה"ק והטהור ר' יצחק מנחם מאלכסנדר זצק"ל הי"ד, אספרה שמך לאחי – זה ספירת העומר, לאח"י עולה בגימטריא מ"ט, אלו מ"ט ימי ספירה, בתוך קהל אהללך – זה שבועות, שנאמר (דברים ה, יח) "את הדברים האלה דיבר ה' אל כל קהלכם", כי מכח ספירת העומר זוכה לקבלת התורה – לאור ה' – אור מתן תורה. [הרה"ח ר' יחיאל לנדא משפרוב].
סימן שהוא רבי
כאשר ספרו להרה"ק מקוצק שהרה"ק רמ"מ מווארקא מנהל עדה, והיו אצלו על חג השבועות כשלושת אלפי איש, שאל הרבי מקאצק, אם נתן לכל אחד שלום בידו, משהשיבוהו הן אמר: אם כן הוא רבי, כי כשנותנים יד לשלשת אלפים איש ולא נעשים מצורע סימן שהוא רבי.
בימה לספר תורה
ישראל קורין לשלחן הספר תורה בימה על שם זכירת מתן תורה. ואכן בימה ראשי תיבות הנוגע בהר מות יומת (שמות יט, יב) שנאמר לגבי מצוות הגבלה ערב מתן תורה.
המתנה שנתן שר של ישמעאל
איתא בספר ילקוט חדש (דף יב), בשעת מתן תורה נתן שר של ישמעאל מתנה לישראל שיפרו וירבו. נראה אשר שר של ישמעאל להנאתו התכוון, כי בשעת מתן תורה ראה והבין שישראל ישארו לעולם ולנצח, ועשו לא ישאר ממנו שריד ופליט, רק ישמעאל ישאר ויהיו עבדים לישראל.
ולכן נתן מתנה פרו ורבו, כי אם יהיו יותר ישראל יצטרכו יותר עבדים, וממילא יפרו גם הם על ידי שישראל יפרו וירבו.
כנגד מתן תורה
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם אֶחָד (בראשית א, ה) הנה בפסוק זה יש מ"ט אותיות לרמוז על יציאת מצרים עד מתן תורה. מ"ט יום שראו כולם אשר ה' אחד ושמו אחד. ובהפסוק הזה ישנם י"ג תבות (בגימטריא אחד) לרמוז גם כן על זה.
מלפני אדון חולי ארץ
מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוקי יעקב (תהלים קיד,ז) האותיות שהם לפני אותיות אדון (א,ג,ה,מ) עולה מ"ט, והם מ"ט ימים מיציאת מצרים עד מתן תורה.
מלפני אלוקי יעקב האותיות שהם לפני אותיות אלקי יעקב (א,כ,ד,ט,ט,ס,צ,א) עולים ק"ץ (190) מחמת זה יכלו עם ישראל לצאת קץ (190) שנים קודם.
שהרי היו אמורים להיות במצרים 400 שנה והיו רק 210 שנים, כך שיצאו ק"ץ שנים קודם, משום שהקב"ה הגביה אותם במ"ט ימים אלו שיהיו למעלה מימי הבנין.
ואחי הרב ר' אהרן שליט"א [רבי אהרן ויינטראוב זצ"ל בעל הדביר אהרן] הוסיף כי ידוע שישראל היו משוקעים אז במ"ט שערי טומאה, ואילו לא בא הקץ היו נכנסים חלילה בשער הנו"ן.
והענין כי שער הנו"ן הוא כפירה ממש שעל זה נאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, וזה נוגע בעצמות האדון ב"ה שהיו חלילה מגיעים לכפור בעצמותו יתברך.
וידוע אם אין ישראל אין עולם, כמו שכתוב בראשית "בשביל ישראל והתורה" שנקראים ראשית. וזה שנתן תשובה על שאלת המשורר "מה לך הים כי תנוס" למה נעשו נסים כאלו להוציא ישראל ממצרים ואמר "מלפני אדון חולי ארץ" כי אותיות מלפני אדון עולה מ"ט, שערי מ"ט שערי טומאה שאלו משוקעים בהם והגיעו עד מלפני אדון לכפור בעצמות האדון ב"ה, ועל ידי זה חולי ארץ אחזתה חלחלה שלא יהפוך עולם לתהו ובהו. על דרך שנאמר ארץ יראה ושקטה. ועל ידי זה מלפני אלוקי יעקב בא הקץ שעולים כמנין קץ ועל ידי זה הוכרח הים לנוס ולהציל ישראל.
חמישים יום
הרה"ק רבי אברהם מרדכי מגור זי״ע בעל 'אמרי אמת' אמר לפרש הפסוק (כג, טז) "עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום״, כי הנה יש להבין, הלא באמת מונים רק מ״ט יום? ונראה, שהקב"ה משלים את המנין, כהא דמצינו (וירא יח, כח) ״אולי יחסרון חמישים הצדיקים חמשה״, ופירש רש״י ז"ל ״ואתה צדיקו של עולם תצטרף עמהם״, והענין בא ללמדנו שבכל דבר צריכים סייעתא דשמיא, שכביכול הקב"ה יצטרף.
ברכת כהנים כנגד שלש רגלים
אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מטריסק-לובלין זי"ע: ברכת כהנים היא כנגד שלשה רגלים. כשם שמחג הפסח עד העצרת, שני חדשים הם, כך יש שתי תיבות בברכה ראשונה חוץ מן השם הקדוש. מחג השבועות עד חג הסוכות יש ארבעה חדשים, לכן יש בברכת "יאר״ ארבע תיבות. וכשם שיש מחג הסוכות עד חג הפסח ששה חדשים, יש בברכת ״ישא״ שש תיבות.
וירא העם וינועו
פעם ישב הגה"ק רבי יהודה אריה לייב מגור זי"ע בעל 'שפת אמת' בשולחנו הקדוש ונוצר דוחק גדול בין ה'עולם'. התלונן הגה"צ רבי פנחס אליהו רוטנברג זצ"ל אב״ד פילץ, על הדחקות העצומה באמרו: ״וכי בקבלת התורה היה דוחק כזה?!" שאל ה'שפת אמת': ״מה כבודו אומר לזה?״. שתק רבי פנחס ולא השיב דבר. אמר לו ה'שפת אמת' זי״ע: "הלא כתיב ״וירא העם וינועו״ (יתרו כ, יח)…"
כשהרה"ק ר' משה מלעלוב היה אצל הרה"ק ר' הערשילי גידזילער זצלה"ה, הריח ריח עורות שהניחו בניו לייבש על התנור של אביהם, אמר לו הרה"ק ר' משה זצלה"ה, מדוע מריחים ריח של עורות אצל כבודו, אמר מה אוכל לעשות הלא בניי מתפרנסים מזה, אמר לו הרה"ק ר' משהלי זצלה"ה הקב"ה נתן תורה על הר סיני כדי ללמוד מזה ענוה, ומדוע לא נתן בארץ מישור או בבקעה, ונראה מזה שהר על כל פנים צריכים להיות [כלומר הגם שצריך להיות בענווה אבל צריך גם שיהיה בחינת הר ולא להשפיל עצמו כל כך].
זכו לתורה בזכות מילה
וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. ה' מן ההר לאמר ראשי תיבות מילה כי זכו ישראל לתורה משום מילה שלא הפרו ברית אשר כרת ד' עם אברהם אבינו.
הר המוריה בא להר סיני
"ה' מן ההר לאמר" (597) עולה ירושלים עם הכולל (597) כפי שנאמר אמר בילקוט (מדרש תהלים סח' יט') שנעקר הר המוריה ובא למדבר סיני ועליו נתנה התורה.
ויבן לו בית על ידי מתן תורה
וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת (בראשית לג' יז'). לו בית עולה תמ"ח. כי אז בשנת ב' אלפים תמ"ח יעקב אבינו ויבן לו בית [תמ"ח – שנת יציאת מצרים ומתן תורה] – על ידי שיצאו בני ישראל ממצרים וקבלו את התורה הם נעשו "בית ישראל" ברכו את ה'. [וכידוע יעקב מידתו תפארת שבזכותו קבלו את התורה מידת התפארת, ע"ד מה שכתוב 'תתן אמת ליעקב' היינו התורה]
זכור ושמור
זכור את יום השבת (שמות כ, ז). בדברות הראשונות כתיב 'זכור' ענין ברכה, שלא יהיה קלקול מצד עצמו, והשבת הוא רק לענין ברכה, ובדברות שניות כתיב 'שמור' (דברים ה, יב), כיון שכבר קלקלו בחטא העגל צריכים שמירה שלא יתקלקל.
והביאור בזה, כי במתן תורה היתה הכוונה שלא יוסיפו לדאבה עוד והיה בטל היצר רע והמיתה והיסורין מן ישראל, והיה כל זה רק ברכה, אבל בדברות אחרונות שכבר קלקלו ולא המתינו שש שעות, לפיכך צריכה השבת שמירה יתירה שלא תתקלקל כי יש יצר רע ומיתה ויסורין ודא גורם ח"ו לחילול שבת, ולכן כתיב שמור, וגם שזכור ושמור בדבור אחד נאמרו אבל כל אחד נכתב לבד.
וגם מקננו ילך עמנו
מכבוד קדושת אאמו"ר ז"ל [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק זי"ע], וגם מקננו ילך עמנו וגו' (שמות י כו), כי התורה נתנה לאדם ללמדו חכמה בינה ודעת, אבל קודם מתן תורה לא הי' לו לאדם ממי ללמוד, והי' צריך ללמוד מבהמות חיות ועופות, וכמו שאמר איוב (לה יא) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים תחכמינו[1]. ולכן אמר משה גם מקננו ילך עמנו, פירוש הבהמות ילכו עמנו כי אנחנו לא נדע מה נעבוד את ד' – איך לעבוד את ד', וצריכים ללמוד מבהמות, עד בואנו שמה – אל מקום הר סיני – שיתן לנו הקב"ה התורה ונדע איך נעבוד את ד'. כי ממנו ניקח לעבוד את ד', שממקננו ניקח מוסר איך לעבוד את ד', ולכן לא תשאר פרסה בכל ארץ מצרים.
ונראה לרמז, זה שאמר רש"י ז"ל – אפילו בהמה שכולה של גוי ורק פרסה של ישראל לא נשאיר אותה פה רק ילך עמנו. כלומר אפילו שהגוים לומדים ממנה לעשות תועבותיהם, כי סוף כל סוף היא בהמה, רק מעט הטוב מה שאנחנו נלמוד ממנה – כי אנחנו מביטים רק על צד הטוב שבה לא על הבהמיות שבה – מ"מ נלמוד ממנה זה המעט ולא הרוב מה שלא טוב.
רביעי ומפטיר
עוד סיפר ר' מרקיל, בשבועות בבוקר הלך עם הרה"ח ר' משה מרדכי ליפשיץ (הוא היה גם כן חסיד וורקא), ביחד לרבו הרה"ק ר' בונם מווארקא זצקלה"ה להתפלל, והשיחו זה עם זה בדרך, ר' מרקיל אומר, אני בכל שבועות יש לי עליה לספר תורה רביעי, ור' משה מרדכי אמר לו יש לי בכל פעם בשבועות מפטיר, ובאו אל הרבי, ויהי בקריאת התורה צוה הרבי ליתן לר' מרקיל רביעי, ולר' משה מרדכי מפטיר, ויהי לפלא.
בפיך ובלבבך לעשותו
לא בשמים היא וגו' ולא מעבר לים היא וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו (דברים ל, יג – יד). פירש אחי הרב ר' אהרן שליט"א [הגה"צ רבי אהרן ויינטראוב זצ"ל בעל ה"דביר אהרן"], הנה אמרו ז"ל (קידושין מ:) גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ועוד אמרו (ברכות ה.) נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה, ואמרו ז"ל (סוכה נב:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש והתורה מגנא ומצלא מיצה"ר (סוטה כא.). ובודאי בלימוד התורה ע"מ לקיים כוחה רב ליישר דרכי האדם ולקרבו לבורא יתברך. ז"ש לא בשמים ולא מעבר לים היא קיום התורה והמצוה כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך אם תלמד תורה בפיך, אבל בתנאי ובלבבך לעשותו שבעת שתלמד יהא בדעתך לקיים, ואז בטח יהא לנוכח ה' דרכך.
[1] עירובין ק: דא"ר חייא מאי דכתיב מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו וכו' א"ר יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה.
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
אין שבוע שאני לא מתענג ונהנה. דברים חדים ומדהימים. כל ווארט כאן זה אש יוקדת. שמעתי שרבי נח וינטרוב היה אחד מגדולי החסידות שהביא אלפי אמרות וכתב הרבה מאד.