כוחות הביטחון ליוו אתמול בערב (ג') את העולים לציוניהם של אלעזר ואיתמר בני אהרן, ושבעים הזקנים, בכפר הערבי עוורתא, לרגל ההילולא של שבעים הזקנים, שחל היום, ח' בשבט.
קשר דם וסכסוך מתמיד בין הערבי צמא הדם לבין היהודי, מביא לסקירה ההיסטורית המדהימה, המתארת את ההיחלצות של ראש כוללי גליציה מידיו של ההמון הערבי, הרבה לפני שנאת 67' או אפילו 48'.
קרא עוד:
[postim]
הגאון רבי מנחם מנדל רבין זצוק"ל, ראש כוללי גאליציה בירושלים יצא למסע למירון בשנת ה' תרמ"ח (1888) בשפה ציורית ואמנותית הוא מתאר את הנסיעה לקברי הצדיקים ואת היחס העויין שלו זכו מערביי המקום גם אז עד להימלטות הניסית מההמון הזועם.
תיעוד מרתק
"ובהיותנו שמה עלי דרך ההולך בתווך באמצע החלקה נתנו כולנו מתנת יד (באקשיש) לבעלי הסוסים להטות עמנו מני דרך לנסוע אתנו לכפר עווארתא (הוא גבעת פנחס). ויהי בנסוע על דרך החלקה ההולך שכמה נטה מני אורח כשעה אחת או שתיים.
בבואו מול הכפר כחצי שעה ציווה עלינו לירד מעל הסוסים ולילך שמה ברגלינו כי ירא לנסוע שמה. לא ידעתי למה, כה עשינו ירדנו מעל הסוסים והלכנו ברגלינו עדי באנו קרוב אל הכפר העומד על ראש ההר, ובעמדנו שמה לרגלי ההר פגענו בערבי אחד.
לרוץ, לרוץ
הבטחנו לו שכרו להוליך אותנו אל קבר אלעזר בן אהרן הכהן אשר על ראש ההר השני מול הכפר. הוא רץ כצבי ואיל, קפץ על אבני ההר, דלג כארנבת על סלעי הגבעה, גם אנשי חברתנו, ילידי הארץ הקדושה, נהרו אחריו כאשר הם מלומדים מנוער באורחות יגון ודרכי אנחה, דרכי ציון האבלות מבלי מועד.
אבל אנוכי, אף כי בכל כוחי ניסיתי לרדוף אחריהם – נלאיתי נשוא מריצת לכתם בנקיקי אבן אף ברכי כשלו מחגווי סלע. איחרתי פעמי מעט עדי באתי גם אני אחריהם למחוז חפצינו, למקום הקדוש והנורא – מקום ציון קבר הכה״ג, זרע אהרן קדוש ה'.
ושם חצר גדול נבנה בהוד ויופי כארמון מלך, רצוף באבני שש בהט וסוחרת. גם עוד ציוני קברים נראים שם.
'קפיטל תהילים' והמשך המרוצה
אמרנו איזה קפיטיל תהילים ובקשנו שם תפילתנו והלכנו משם. אבל גם בחזרה, כמריצת אילים וצבאי השדה. הוכרחנו למהר אחריו על ראש ההר השני אל תוך הכפר, מקום עיר הקדושה. (גבעת פנחס) הלכנו כל הכפר מקצה אל הקצה, עדי באנו אל מקום קברת פנחס בנו, עליו גם כן נבנה בנין נחמד בקשתות אבנים לכבוד ותפארת.
בהגיענו שמה ציוו עלינו הערביים העומדים שם לחלץ מנעלינו מרגלינו כי המקום אשר אנחנו הולכים שם אדמת קודש הוא. כה עשינו.
שפכנו שם שיח נפשנו ואכן גם שם לא הארכנו בתפלתנו כי יראנו לנפשנו ממרבות הערביים הבאים לקבל פנינו. ירדנו משם לא רחוק רק כחמישים אמה במורד ההר אל ציון קבר איתמר בן אהרן הכהן אחי אלעזר. גם שם בנין נאה וברצותנו ללכת אל תוך פתח החצר כבר שמרו לנו ערביים הרבה על הפתח אשר באו שם לקבל פנינו (ולא כך פנינו רק מתנת ידינו) ולא עזבו אותנו ללכת עדי ניתן להם מתנת יד.
"להתפלל תפילה קצרה…"
וזה דרכם בחנפי לעג כי 'חלילה להם לצרכם לקחת כסף או זהב, ואך לכבוד קדושת הנביא נבקש להדליק שמן זית.' הבטחנו להם ליתן מתנת ידינו בחזרתנו אחר תפילתנו. גם שם שלנו נעלינו מעל רגלינו והלכנו לתוכו, ואך תפלה קצרה התפללנו שם כי כבר מרחוק שמענו קול בעל הסוסים.
הערבי חוסם את פתח המערה: "התנפלנו"
וברצותנו ללכת פשטנו ידנו במתנה איזה מעה כסף לערבי העומד על הפתח, אבל המתנה תקטן מאוד בעיניו, וכמו נד ניצב עם עוד אחוזת מריעיו בתוך הפתח. ולא עזב אותנו צאת החוצה. אז גשנו כלנו כאחד ובחוזק יד הוציאנו נפשנו משם, כאריות ונמרים נהמנו כולנו, ותפול עליהם אימתה ופחד ולא רדפו אחרינו.
רצנו מהר מן ההר אל מקום מעמד הסוסים. ישבנו עליהם ונסענו הלאה כשעה – שתיים, עדי באנו אל קצה חלקת השדה אשר מעבר השני, מקום קודש הקדשים קבורת יסוד עולם – יוסף הצדיק עם שני בניו, מנשה ואפרים".
