ברוך דיין האמת: לפני שעה קלה הלך לעולמו בשם טוב ובשיבה טובה הרב יצחק מאיר ז"ל, מזקני חסידי גור ומראשי אגודת ישראל והחינוך העצמאי, אשר כיהן בעבר כראש עיריית בני ברק ובתפקידים ציבוריים רבים נוספים. בן 95 היה בפטירתו.
בפטירתו נעקרה מן העולם דמות של 'עסקן ציבור של פעם', יהודי חסידי בכל רמ"ח איבריו, יודע ספר ואיש מעש אשר מעולם לא גבה לבו ולא החזיק טובה לעצמו על פעולותיו למען הכלל. כל מי שהכירו נשבה בקסם פשטותו, נועם הליכותיו והחיוך הנצחי שמעולם לא סר מפניו.
היה דבוק ומקושר לרבוה"ק מגור, ותמיד נשא על לוח לבו את זכרו של רבו הראשון, כ"ק מרן ה'אמרי אמת', אליו זכה להיות מקורב בעת ביקוריו של הרבי בארץ ישראל ולאחר עלייתו לארץ בימי הזעם.
בעיני רוחם של כל מכריו חקוק המראה הנצחי של רבי יצחק ז"ל יושב בבית החסידים והוגה בלימוד התורה, כאשר במשך כשמונים שנה רצופות הקפיד על לימוד הדף היומי כחוק ולא יעבור. הרב מאיר זכה להישאר בדעה צלולה ובבריאות הגוף עד זקנה מופלגת, ופרחי האברכים בבית החסידים של גור 'מרכז' ברחוב רבי עקיבא בבני ברק, בו היה מתפלל עד החודשים האחרונים, קנו ממנו חכמה ודעת של חסיד ישיש.
מתולדותיו
נולד בשנת תר"פ בזלוב שבפולין, לאביו הנגיד ועסקן הציבור הנודע הרב צבי מאיר זצ"ל ולאמו מרת זלאטע ע"ה לבית פוקס. כשהיה פעוט כבן 5 עלתה משפחתו ארצה כדי לממש את רצונו הטהור של כ"ק ה'אמרי אמת' מגור זצ"ל, אשר עודד את חסידיו – ובפרט העשירים שבהם – להתיישב בארץ הקודש ולפתחה מבחינה רוחנית וכלכלית.
המשפחה החסידית קבעה את ביתה במושבה בני ברק שנבנתה זמן קצר קודם לכן על ידי קבוצה חסידית מפולין. יצחק הקטן זכה ללמוד במחזור הראשון של תלמוד התורה שהוקם במושבה, ולאחר מכן חבש את ספסלי הישיבה הראשונה בבני ברק, בראשה עמד הגאון רבי ישראל יהושע הרצברג. בשנים הבאות גלה למקום תורה אל ישיבת 'חברון' בירושלים ולאחר מכן עבר לישיבת 'שפת אמת' של חסידי גור בעיר.
שמו של הנער בעל האש החסידית היוקדת הלך לפני כשמן טוב, וכאשר הקימו חסידי גור בתל אביב את ישיבת 'חידושי הרי"ם', בעודו צעיר לימים, הפקידו רבו ה'אמרי אמת' על חינוכם לתורה וליראת שמים של צעירי הצאן, מהם היה מבוגר בשנים ספורות בלבד.
בהגיעו לפרקו נלקח אחר כבוד כחתן לבתו של הרב ישראל יוסף מיודסר זצ"ל, בנו של הגאון רבי נחמן שמואל מיודסר זצ"ל, רבה השני של בני ברק.
תפקידיו הציבוריים ופעילותו למען הכלל
לאחר פרעות תרפ"ט ותרצ"ו ועם הסלמתו של המתח בין היהודים לערבים והמצב הביטחוני בארץ, הוקמה בבני ברק הצעירה פלוגה של מתנדבים חרדיים שהיתה מופקדת על הגנת המושבה, במסגרת ארגון 'ההגנה'. הרב יצחק מאיר הצטרף אל משימות השמירה והמשיך לאחר מכן בתפקידים פיקודיים ובכינונו של מערך הכשרות בארגון הצבאי הגדול של היישוב היהודי בארץ באותם הימים.
בשנים מאוחרות יותר היה מבין מקימי הרבנות הצבאית הראשית, שם פעל גדולות ונצורות להחדרת רוח היהדות אל צה"ל ובסיוע לכל חייל דתי בכל התחומים. כישרונו, חריצותו וטוב לבו העלו אותו מעלה בסולם הדרגות עד שכיהן כסגן הרב הראשי לצה"ל בדרגת סגן אלוף, תפקיד בו החזיק במלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה היה אחראי מטעם צה"ל על המקומות הקדושים בירושלים וביהודה ושומרון, אשר נכבשו מידי הירדנים.
בחשוון תשכ"ו נבחר מטעם אגודת ישראל למועצת עיריית בני ברק, במקביל לתפקידו הצבאי, וכשמונה שנים לאחר מכן נבחר לראשות העיר לקדנציה בת שנתיים וחצי, במסגרת הסכם רוטציה עם המפד"ל.
באותה תקופה כיהן גם כמנכ"ל החינוך העצמאי למשך מספר שנים, ולאחר מכן מונה לחבר הוועד המנהל של אגודת החינוך העצמאי ולתפקידים נוספים באגודת ישראל.
מתחת ידיו הפיק יבול ספרותי מבורך, המהווה אוצר בלום של ידע היסטורי על תולדות היישוב החרדי בארץ ישראל: לא בחיל ולא בכח – תולדות השירות הדתי והרבנות הצבאית בהגנה ובצה"ל; על חומותיך בני ברק א' – העשור הראשון; על חומותיך בני ברק ב' – העשור השני והשלישי; וגבורות בארץ חמדה – פרקי היסטוריה ופעילות בישראל.
לעת זקנה ושיבה זכה לראות דור חמישי מיוצאי חלציו, ולשבוע רוב נחת יהודית. הותיר אחריו משפחה מפוארת, בנים ובני בנים, נינים ובני נינים, ההולכים בדרך הישר ועוסקים בתורה ובמצוות, את בניו הרה"ח: ר' יהודה, ר' צבי ור' ישראל, את חתנו הרה"ח ר' משה שטיינמץ הנשוי לבתו היחידה, ועשרות רבות של צאצאים.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
(צילום: משה גולדשטיין)
