בתקופה האחרונה התרבו הדיווחים על כך שמתנהלים מגעים בין הליכוד למנחה הציוני לצירוף האחרונה לקואליציה. בסביבתו של יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג מכחישים כמובן כל ידיעה כזו, אך יש גבול כמה אפשר להאמין להכחשות, במיוחד כאשר כבר מפרסמים גם את שמותיהם של המתווכים.
על פי הארץ, נציגו של הרצוג במו"מ שנכנס כעת להקפאה בעקבות פתיחת הבדיקה הפלילית נגד יו"ר המחנ"צ, היה יוסי קוצ'יק, מנכ"ל משרד ראש הממשלה בימיו של אהוד ברק בשנים 99'-2001, כשהרצוג היה מזכיר הממשלה. הוא הופקד מטעמו של יו"ר המחנה הציוני על המגעים הסודיים מול נציגים מוסמכים של נתניהו, בהם היה השר יריב לוין. בשבועות האחרונים הוחלפו ביניהם גם טיוטות של הסכמים קואליציוניים.
מוקדם יותר השבוע אמר שר האוצר משה כחלון כי הבדיקה בעניין הרצוג מנעה את כניסת המחנה הציוני לקואליציה. "כשהתפרסמה החקירה הם היו ערב הצטרפות לממשלה, מסתבר שהיו מגעים לכניסה לממשלה בין ביבי לבוז'י, והחקירה פשוט הרחיקה את זה. ההערכה הפוליטית שלי היא שהמפלגה הראשונה להיכנס לממשלה היא העבודה".
השאלה הגדולה היא, מדוע בכלל מעוניין נתניהו להרחיב את הממשלה. על פי כל הסקרים, אין אף מועמד המאיים על מעמדו. מי שמגיע במרבית הסקרים למקום השני ברשימת המפלגות, הוא יאיר לפיד, אך גם הוא נמצא במרחק של כשמונה מנדטים בממוצע מהליכוד בראשות בנימין נתניהו. גם אם הלא ייאמן יקרה והם יצליחו לגרוף יותר מנדטים ממנו – סיכוייהם להקמת ממשלה קלושים. עיינו ערך קדימה בראשות ליבני שקיבלה מנדט יותר מהליכוד, אך המפלגות החרדיות הכתירו שוב את נתניהו.
לאחרונה פורסם סקר ולפיו אם תקום רשימה חדשה שבראשה היו עומדים הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, השר ומבכירי הליכוד לשעבר, גדעון סער, ושר האוצר משה כחלון (כולנו), היתה גורפת את מספר המושבים הגדול ביותר בכנסת. גם מפלגה זו, מנצחת רק בטווח הטעות הסטטיסטית. 23 מנדטים לעומת 22 מנדטים לליכוד. אך גוש הימין המובהק, המורכב בכנסת הנוכחית מן הליכוד, הבית היהודי וישראל ביתנו, מאבד במצטבר 7 מושבים (37 במקום 44). גוש החרדים מונה 14 ח"כים. נתניהו אינו יכול בשום דרך להרכיב ממשלה.
מה שמחדד עוד יותר את הריק המנהיגותי היא העובדה שהפלטפורמה הווירטואלית המוצגת כזאת שבכוחה להפיל את נתניהו, היא בעלת שלושה ראשים ולא אחד. בסופו של דבר למפלגה יש מנהיג, והעובדה שאין בזירה הפוליטית דמות אחת בולטת וסוחפת אלא קבוצה של אנשים מוכשרים ככל שיהיו, משקפת מציאות עגומה בה אין עדיין אלטרנטיבה משמעותית לנתניהו בראשות הממשלה. מפלגה זקוקה לראש אחד, שיוביל אותה לבחירות.
אך למפלגה זו אין ראש. שאלת הגאווה "מי בראש" כבר הכשילה רבים וטובים בהיסטוריה היהודית. להבדיל, גם בפוליטיקה הישראלית. כחלון עצמו אמר השבוע כי "אין משמעות לסקרים, במיוחד כשגדעון סער בחוץ וגבי אשכנזי לא אומר שהוא בא ואני אומר שאני עומד בראש מפלגת כולנו, אז איזו משמעות יש לסקר כזה?", שאל והציע אפשרויות הזויות נוספות לשיתופי פעולה בלתי אפשריים. עם זאת, חשוב להדגיש כי בפוליטיקה הישראלית הכל בחזקת אפשרי וגם הלא יאומן עלול להתרחש בסוף.
היחיד מבין כל מרכיבי הקואליציה המתנגד נחרצות להרחבת הקואליציה, הוא שר הבריאות יעקב ליצמן המסרב להתרגש מאי אילו איומים של חברי כנסת כאלו ואחרים המפרים מפעם לפעם את המשמעת הקואליציונית. העובדה היא שרובם מגיעים מתוך שורות הליכוד. ליצמן מזכיר כי לעומת המחלוקות שהיו בממשלות קודמות, ודי להזכיר את הקדנציה האחרונה שנפלה בגלל חילוקי דעות חריפים בין מרכיביה, הממשלה הפעם שורדת בצורה יפה מאוד.
מדוע בכל זאת מבקש נתניהו להרחיב את הקואליציה? ייתכן והוא אינו מעוניין בכך אך מנהל את המגעים רק כדי לרצות את שר האוצר כחלון הדורש זאת ממנו. כחלון סבור כי כי הצורך בממשלת אחדות נובע ממה שכינה "המצב החברתי במדינה" וסוגיות שמחייבות בסיס הסכמה רחב. "המצב לא נוח והמצב לא נעים", אמר כחלון. "אני חושב שזה הדבר שיכול לשפר את התחושה והאווירה במדינה עד הבחירות". בנוסף, נתניהו צריך להעביר כעת תקציב. הוא מפחד שללא הרחבת הקואליציה, לא יצליח להעבירו והממשלה תיפול. למרות שאין לו תחליף, הוא גם לא מעוניין כעת בבחירות.
