הרמטכ"ל גדי איזנקוט הורה באחרונה לבטל את פקודת חניבעל בצה"ל, המתירה לסכן חיי חיילים כדי למנוע את חטיפתם, ולנסח במקומה פקודה מבצעית חדשה הנכתבת בימים אלה – כך מדווח הבוקר 'הארץ'.
ע"פ הדיווח, השופט בדימוס יוסף שפירא, המליץ לרמטכ"ל, גדי איזנקוט, לבטל את הפקודה. ההמלצה נכללת בפרק העוסק בדין הבינלאומי בטיוטת דו"ח המבקר על 'צוק איתן' שהפצה השבוע לבכירים בדרג המדיני, הצבאי והמשפטי.
נוהל חניבעל קובע שורה של תקנות במקרה של הכרזה על חטיפת חייל. הנוהל נוצר כדי להפעיל תגובה אוטומטית לסיכול חטיפה, בלי לקבל אישורים על כל פעולה, דבר שאורך זמן רב. הוא כולל הצבת מחסומים, פגיעה בתשתיות כגון גשרים וכבישים למניעת התקדמות החוטפים והפעלת ירי מאסיבי לעבר החוטפים. לפי האלוף יעקב עמידרור, השם "חניבעל" נבחר באופן אקראי על ידי המחשב הצה"לי.
כבר בשנת 82, עם שביית שמונת חיילי הנח"ל בלבנון, הונהגה בצה"ל הוראה בעל פה לפיה יש לעשות הכל כדי למנוע נפילה בשבי של חיילים, אך הדעות לגבי משמעות ההוראה חלוקות. לפי אלוף פיקוד הצפון בשנים אלו, אורי אור, ההוראה התייחסה לפעולות כגון חסימת צירים ופגיעה במכונית מילוט של החוטפים בשביל לעצור אותה אך לא להרג מכוון, בעוד שחיילים העידו כי הייתה הוראה מפורשת לירי על מכונית גם במחיר פגיעה ביושביהּ.
בעקבות שביית יוסף פינק ורחמים אלשיך בשנת 1986, וככל הנראה בשל החשש מעסקת חילופי שבויים נוספת בדומה לעסקת ג'יבריל, התעורר בצה"ל הצורך בגיבוש ההוראה בעל פה לכדי נוהל כתוב והוא הוכנס כסעיף כתוב לנוהל הכללי על ידי אלוף פיקוד הצפון, יוסי פלד, קצין אג"ם הפיקודי אל"מ גבי אשכנזי וקצין המודיעין הפיקודי, אל"מ יעקב עמידרור. הנוהל הובא לידיעת חיילים שנדרשו לפעול לפיו.
הסעיף המקורי שנוסף ב-86 עסק בהוראות פתיחה באש למקרה של חטיפת חייל, ולפיו יש לפעול בכל דרך אפשרית לשם סיכול החטיפה, כולל ירי לעבר החוטפים וסיכון החטופים:
בתמונות: הפצצות צה"ל לאחר חטיפת הדר גולדין הי"ד ברפיח במהלך מבצע 'צוק איתן'
א. בזמן מחטף הופכת המשימה העיקרית חילוץ חיילינו מידי החוטפים גם במחיר של פגיעה או פציעת חיילינו. ב. במידה ויזוהו החוטפים והחטופים ולא נענו לקריאות לעצור, יש לבצע ירי נק"ל (נשק קל), על מנת להוריד את החוטפים לקרקע, או לעצור אותם. ד. אם לא עצר הרכב או החוטפים, יש לירות לעברם ירי נשק קל בבודדת, במכוון, על מנת לפגוע בחוטפים גם אם המשמעות פגיעה בחיילינו. (סעיף זה לווה בהערת כוכבית שהדגישה: בכל מקרה ייעשה הכל על מנת לעצור הרכב ולא לאפשר בריחתו").
לאורך השנים שונתה הפקודה מספר פעמים בעקבות ביקורת שהושמעה על ההיתר לסכן חיי החטופים. על פי אחד הנוסחים קבע הנוהל כי "יופעל שיקול דעת מפקדים לירי טנקים". בנובמבר 99 דן הרמטכ"ל בפקודה בעקבות שאילתה של דן מרידור, ונקבע נוסח נוסף לפיו יש לעשות כל מאמץ להימנע מפגיעה בחטופים. ב-2002 הפקודה שונתה שוב וכללה את הנוסח: "בזמן חטיפה, המשימה העיקרית היא לחלץ את החייל החטוף מידי החוטפים", וכן הושמט המשפט "גם במחיר של פגיעה או פציעה של חיילינו". עוד נקבע כי יש לירות רק בגלגלי הרכב החטוף בלי לסכן את חיי החטוף.
בינואר 2003 פורסמה פקודה מטכ"לית חדשה בנושא לאחר התייעצות עם הפרקליטות הצבאית, אך הנוסח שלה לא פורסם. בשנת 2014 טען מנסח הקוד האתי של צה"ל, פרופ' אסא כשר, כי קיימים מספר נוסחים מקבילים לפקודה, אך לכולם עיקרון משותף, כפי שנכתב לדבריו בנוסח שנוצר באוקטובר 2010: "יש לפעול, ככל הניתן, לעצירת פעולת החטיפה, לרבות הפעלת אש, אך לא באופן שעלול להוביל בסבירות גבוהה למותו של החטוף, זאת מתוך הבנה שערך חיי החטוף גבוה ממחיר החטיפה".
באוקטובר 2011 הדגיש הרמטכ"ל, בני גנץ, שהנוהל אינו מאפשר ירי שמטרתו היא הריגת החייל החטוף.
בינואר 2015 קבע היועץ המשפטי לממשלה שהנוהל ראוי, וכי הוא עומד בכללי המשפט הבינלאומי.גם הוא הדגיש שהנוהל אוסר להרוג חייל חטוף.
יצוין כי אף שהפקודה אינה מתירה להרוג את החייל החטוף כדי למנוע את החטיפה, קצינים וחיילים רבים בדרגי השדה מפרשים אותה כך, כ"תורה שבעל פה". בפורומים צבאיים רבים התבטאו בשנים האחרונות מפקדי חטיבות ומפקדי גדודים כי בעיניהם, מוטב להרוג חייל שלהם שנחטף, כדי לשלול מהאויב את ההישג הכרוך בקיום משא ומתן ארוך וסחטני עם ישראל, שבסופו שחרור המוני של מחבלים.
עתה, כאמור, ינסחו בצה"ל קוד חדש למצבים כאלה בעתיד.
עוד בנושא:
