אמש נבחר להנהגת חמאס המחבל יחיא סנוואר ממשוחררי עסקת שליט.
אוקיי, ישאל השואל.
למה זה מעניין אותנו?
לצערנו מסיבה פשוטה מאוד: האיש מסוכן ביותר.
קודמו בתפקיד היה מר הנייה. "המנהיג המדיני" הנכבד. נניח. הנייה ככל הנראה לא היה העפרון הכי חד בקלמר, והנה ההוכחה: הוא לא חוסל עד היום, בשום סבב של לחימה…זה אומר הכל, לא?
לעומתו, יחיא המחבל מסתמן כאדם מסוכן ונחשי ביותר. איש שחמאס של היום משווע לו. מתוחכם, ערמומי, לא צפוי. ו.. מכיר היטב את ישראל, הישראלים, ואת השפה העברית. (כן. נכון. התיאור הולם במדוייק גם את חסן נאסרללה ימ"ש)
האיש היה בכלא הישראלי כדי לרצות את עונשו: 4 מאסרי עולם, לא פחות. אז חשבתם שצריך לחיות 200 שנה כדי לרצות את כולם? טעיתם.
22 שנה והאיש בחוץ. שוחרר. הנה הזאב שוב חופשי ביער, בהצלחה לציידים.
אומנם החיים עוברים מהר. אך האם כל כך מהר עד כדי כך שהמחבל יצא לאחר 22 שנה בלבד?
הבה נוציא את המחשבון, ונבדוק:
המחבל הוענש בארבעה מאסרי עולם. 22 שנים לחלק ל 4 מאסרים יוצא.. 5.5 שנים. קצת מידי, לא?
אז קבלו עדכון: האיש לא מת ארבעה פעמים בכלא ואז שוחרר. לא ולא.
האיש שוחרר במסגרת עסקת שליט.
לגבי העסקה עצמה אי אפשר לבוא בטענות. אין ספק שמי שחתם על העסקה הסתפק והתלבט ובדק וחקר.
אבל הנקודה העצובה והבלתי נתפסת היא אחרת.
חמאס רוצה לשחרר את האסירים שלו- מובן. הגיוני אפילו.
ישראל נאלצה לשחרר את מי שחמאס רצתה- מובן, בערך.
אבל זה שיחיא נשאר בחיים אחרי 22 שנה בכלא זה.. לא מובן, ולא מקובל.
ולא רק שישראל יכלה לסיים את הסיפור של האיש בכל רגע, אלא היא עוד קיבלה עזרה.. לא צפויה.
המחבל קיבל את 'המחלה'. הוא אפילו לא יכל להאשים בכך את ישראל. פשוט נחלה. כבר כמעט עזב. כמעט-כמעט. ו…הופס! ישראל נחלצה לעזרתו. ניתוח מורכב בוצע- והאיש חזר לחיות.
כך דווחנו היום:
בטי להט, לשעבר קצינת מודיעין בשב"ס, משחזרת: "פגשתי אותו לאחר שהוא עבר ניתוח להסרת גידול סרטני בראש. הוא אמר לי תוך כדי שהוא בוכה שהמשפחה שלו דואגת לו".
וואו. התרגשות. דרמה. המשפחה שלו דואגת לו.
קשה לכמת את ההתרגשות שלנו מכך שהמחבל הצליח להפגין רגש אנושי כלשהו. יש לו רגשות. וואו. מי היה מאמין. מחבל עזתי- עם רגשות. הבה נתנפל על חבילת הטישויים הסמוכה ונקנח את דמעות ההתרגשות שלנו.
יש לו משפחה. דואגים לו. למישהו אכפת מהמחבל הנתעב.
וברצינות- מי ביקש ממך, מדינה שלי?
למה את הולכת ומצילה את החיים של מחבל נתעב, למה?
לו רק היית מניחה לו להסתלק מכאן, בלי שום התערבות. פשוט ללכת. כל העם היושב בציון היה חש קצת פחות מועקה היום, קצת פחות לחץ, קצת פחות חרדה.
למה כל כך מיהרת להציל את חייו? לא יכלת לקבוע דחיה קטנה? לעכב קצת? לחכות לאישור הוועדה? לבקש את אישור הפקיד שבדיוק יצא לחופשה קצרה? להחתים את סגן הממונה שכרגע פוטר?…
אי אפשר להבין את העניין. פשוט אי אפשר.
מה שכן אפשר- זה להזכר במאמר חז"ל הידוע והכואב, שאין מתאים ממנו:
"כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים"
אין עוד מה להוסיף. רק להתפלל להקב"ה שנזכה כולנו לרחם על הרחמנים, על אחינו ובשרנו בני ישראל, הרחמנים בני הרחמנים, ולא על אויבנו ומבקשי רעתנו. בגוף ובנפש.
והוא ית"ש יצילנו גם מיחיא סנוואר החי, המסתתר שפוף במנהרה סודית מתחת לבית החולים בעזה, מן הסתם.
מחויבים עפ"י אמנות בינלאומיות, לטפל בכל המחלות של כל אסיר,
ואין שום יכולת לעוף את זה
כך שהביקורת על כך שישראל טיפלה במחלתו, על אף שהיא מובנת, לא נכונה.
כל מה שכתוב פה כתוב שעיניים של טבע.
אבל בעיניים של יהודי שמאמין שיש בורא לעולם, הכל נפלא
תודה רבה לשם שדווקא הוא נבחר
זה הכל לטובה.
אן שהוא יתפגר בטרם עת
או שזה שטיפלו בו יכניס לו בילבול בראש
או תוכנית אחרת שהשם יעשה אנחנו בכלל לא מעלים על הדעת.
אבל
לדבר אחד אנחנו מחויייבים
לא ליפול לטבע.
להתחזק באמונה שהכל לטובה.
כבר אמרו חז"ל כל המרחם על האכזרים סופו להתאכזר על הרחמנים וזה עובד בשני הכיוונים, מי שמתאכזר לאברכים חומל על המחבלים.
שכל התמימים יאכלו כותח הבבלי.
אני לא קונה את זה!
עם קצת 'רצון טוב' הניתוח פשוט יכול להיכשל …
אדיר! אדיר!!
כרגיל כל מילה בסלע.
תמשיכו להביא מהסחורה המושבחת הזאת.
להנהלת האתר
למה לפרסם פרצופים של רוצחים ופושעים נתעבים?????
ברור שהיה חסר רצון טוב לסיים את הסיפור, למדינה כשהיא רוצה יש מספיק יכולות לטשטש, הבעיה שאילו שמטפלים במחבלים מסתכלים עליהם כעל אנשים.