חבר הכנסת יוחנן פלסנר, יו"ר הוועדה אותה פירק ראש הממשלה, החליט אתמול כי על אף הפירוק, הוא יכנס מסיבת עיתונאים בה יודיע מהן מסקנות הוועדה המפורקת. אמנם אין לו כל מנדט להציג מסקנות, וכל חבר כנסת, איש ציבור, ראש עיר, או סתם נהג מונית, יכול להציג מסקנות כרצונו, אבל מה לא עושים בשביל הפירסום. התקשורת תאבת כותרות אנטי-חרדיות, עטה על המציאה בסיפוק ובשמחה, ופירסמה את המסקנות בקול תרועה רמה. אין כל חדש תחת המסקנות הללו. הכל כבר הודלף ופורסם בשבועות האחרונים. קביעת מכסות של לומדים. הטבות למתגייסים. סנקציות אישיות ומוסדיות על ה"משתמטים". בקיצור, וכמו שהיה ידוע מראש, כסף וכסף וכסף. לא שירות. לא צבא. אלא כסף. זו היתה המטרה מלכתחילה, וזו היתה המסקנה בסוף.
קרא עוד
[postim]
התחושה של אותם שונאי יהדות, כאילו והמדינה עושה "חסד" עם הציבור החרדי, בתמיכתה המזערית בעולם הישיבות, היא העומדת ביסוד כל המסקנות, והמחשבה כי דרך הכסף ניתן יהיה "להכניע" את העולם היהודי, היא הטעות הגדולה של פלסנר ומה שנותר מחבורתו. אז מה יהיה? נצטט במסגרת זו, דברים שכתב עיתונאי ותיק ומנוסה, איתן הבר שמו, שאינו מסתיר את דעתו על עולם התורה והצורך לפגוע בלומדי התורה, אבל מסקנתו היא ברורה: "החטיבות יישארו בישיבות". והנה קטע ממאמרו:
"הנה לפניכם ארבע מילים שיקוממו רבים מהקוראים: החרדים לא יתגייסו לצה"ל. והנה עוד שתי מילים שצוטטו אתמול מפי הרב אהרן לייב שטינמן, בעל האמירה החשובה ביותר היום בעולם החרדי: ´בנפשנו הדבר´. שתי המילים הללו הן פתרונו של כתב החידה. בני הישיבות החרדים, ימשיכו, כנראה, להמית עצמם באוהלה של תורה ולהפעיל את אביי ורבא נגד הגרעין האיראני. הם לא יתגייסו לצה"ל בראש ובראשונה בשל הנחישות. בעוד שבצד החילוני מפרשים כל צעד בעניין כפוליטי, כרווי כספים, כחשבונות מפלגתיים — אצל החרדים, העקשנות, הסירוב, הם חלק מדמם ואופיים. ´בנפשנו הדבר´".
"רק הם מסוגלים לקבץ רבבות בארבע וחצי בבוקר בירושלים למפגן מחאה (כמה פראיירים כבר ביקרו ב´מאהל הפריירים´?). הדבקות במשימה, הסכין בין השיניים, שהיו מאז ומתמיד נחלת חיילי צה"ל הם היום כלי נשקם… החרדים מאמינים שהם נוטרי החומות, הרצים עם המקל במרוץ השליחים של ההיסטוריה של העם היהודי, והם ששמרו עליו ועל מסורתו במשך השנים והדורות. בעיניהם, עוד דף גמרא שסיימו ללמוד שקול לגיחת אף-16. צריך להיות חרדי כדי להבין זאת. השיקולים ו´החשבונות´ של החילונים ידועים להם והם בזים להם: למשל, הקצבות הכספים לחרדים שמטריפות את החילונים, לא עושים עליהם (כמעט) שום רושם: רובם חיים בתנאי עוני ומחסור, עם ובלי ההקצבות הממשלתיות, והם מתגאים בחיים הקשים שקיבלו על עצמם כדי ללמוד תורה. במקרי חירום הם יפנו ל´גבירים´ מבני העדה בבקשת עזרה. משום מה כמה מעשירי העולם הם חרדים".
"או למשל השיקולים הפוליטיים הפנימיים: החרדים ערים ליכולת התחמנות הפוליטית שלהם עקב היותם לשון מאזניים, אך עסקנים פוליטיים היו עבורם תמיד רק משניים למעמד הרבנים. גפני וליצמן הם ´מספקי הסחורה´, האנשים שדואגים להם, אך לא מפיהם הם חיים. ה´רעבע´ הוא שדבריו והוראותיו הם דברי א-לקים חיים. הם אמנם לא יאהבו אם ישליכו את נציגיהם מעמדות הכוח הפוליטיות, אך יוקרתם של העסקנים אפילו תעלה אז ביניהם: ´אשריכם´ יאמרו אז, ´שנתפסתם על דברי תורה´. מה שהיה הוא, אפוא, שיהיה. חטיבות החרדים יישארו בשליטת האדמו"רים ליום פקודה…"
עד כאן קטע מהדברים של אותו עיתונאי, ורק אפשר לסכם אותם בשלש מילים: כמה שהוא צודק. אכן, האמונה הבסיסית של כל יהודי מאמין, כי לומדי התורה הם השומרים של העם היהודי. הם ממשיכי הדרך, נושאי הלפיד, וכל פגיעה בהם כמוה כפגיעה בציפור הנפש. אין מקום לפשרות בנושא זה, אין מקום להתמקחויות פוליטיות. הדברים ברורים ונחרצים: כל בן תורה שיבקש להסתופף באהלה של תורה, יוכל לעשות זאת באין מפריע. ואם מדינת ישראל תנסה להפריע או להטיל קנסות על לומדי תורה, הרי כפי שכבר נכתב בעמוד זה אתמול, העולם היהודי כולו יתקומם ויאבק מול גזירת-שמד זו. "אין לנו שיור רק התורה הזאת", אינה רק תפילה, אלא אמונה מוחשית של כל מי אשר יראת ד´ בלבבו, ומאמין כי לומדי התורה הם המקיימים את העם היהודי, והם המבטיחים את ביטחונו, שלומו ועתידו.
מאמר חד מתמיד, כולל הציטוטים של איתן הבר.
הם יבינו את זה בסופו של דבר: כל מי שלומד, ימשיך ללמוד. עם תקציבים ובלי.