בבטאון 'המחנה החרדי' מתפרסם הבוקר (חמישי) מכתב חיזוק שכתב כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א לחסידיו זאת כשבוע לאחר האסון הנוראי שהתרחש בהר מירון בל"ג בעומר בו ארבעים וחמישה איש קפחו את חייהם בצורה מחרידה.
בפתח מכתבו שהגיע לידי 'חדשות JDN' כותב האדמו"ר, "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, הוא ירפא את מחץ לבבנו הנשבר, ויחבוש פצענו, ויחזק את רוחנו, וישלח במהרה רפואה שלימה מן השמים לכל החולים שיתרפאו ויחלימו מחוליים בגוף ובנפש בניקל ובנחת".
עוד כותב האדמו"ר במכתב הניחומים הנדיר, "ובעל הנחמות ינחם את האבלים בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ויוסיף תת להם כוחות הגוף והנפש להתחזק על יגונם ואסונם בניקל, ולא יוסיפו לדאבה עוד, עדי נזכה בקרוב לנחמת ציון וירושלים בב"א ויתקיים בנו מקרא שכתוב 'נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם'".
עוד כותב האדמו"ר מבעלזא "כתב הרמב"ם בהלכות תענית (פ"א): ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות, וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים' וכו'".
"הנביא הושע אומר (ו, א): "לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו איך ויחבשנו', וכמבואר בספה"ק, שכל מטרת הצער והצרה, היא אך ורק כדי לעורר אותנו לתיקון המעשים ולתשובה, ולכן, כאשר גזרה רצונו ית"ש להביא עלינו צרה גדולה זו דייקא במקום ציון קדשו של התנא האלקי רשב"י וביום ל"ג בעומר שבו אנו נוהגים שמחה גדולה על שפסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות, והיה זה להם בעוון שלא נהגו כבוד זה לזה (יבמות סב, ב)".
"על כן סימנא מילתא היא, כי עלינו להתחזק בענין זה דייקא, להרבות באהבת חינם ולנהוג כבוד זה לזה, ולהקפיד יותר על ההנגה שבין איש לרעהו שיהיה בכבוד הראוי ובמאור פנים ובעין טובה ובלב טוב, וח"ו שלא להרבות שנאה ומחלוקת והלבנת פנים, ולהתרחק מזה כמטחווי קשת".
במכתב החיזוק כותב עוד האדמו"ר מבעלזא, "בפרשת השבוע כתיב: 'ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד וגו' וחרב לא תעבור בארצכם", ומפרש בספה"ק 'תולדות יעקב יוסף', וזל"ק: 'ונראה לי דאיתא במדרש איכה, דאמר אחד לחבריה חייט לי הדין מדוכא תבירא, אפיק ליה קומצא חול ואמר ליה שזור לי חוטין וכו'. ופירש ביפה ענף, על ידי שאין להם חיבור, לכך המדוכא תבירא וכו', יעו"ש".
"וכן אמרו בש"ס דורו של אחאב שהיה שלום ביניהם נחמו מה שאין כן וכו' (ירושלמי פאה פ"א). ובזה יובן 'ונתתי שלום בארץ', דהיינו בין איש לרעהו, ועל ידי זה 'וחרב לא תעבור בארצכם. ונפלו אויביכם לפניכם לחרב', כוונת 'לפניכם' כמו תמורתכם, בסוד 'ואתן אדם תחתיך', והיינו איש בחרב רעהו, כי השנאה שהיא חרב להרוג את חברו בו יפול'".
"וכותב שם עוד ה'תולדות יעקב יוסף' זי"ע כי העצה לכך היא, 'שיעזוב הוא השנאה תחלה, ואז גם חבירו יעזוב השנאה. וזש"ה 'ואהבת לרעך כמוך', הכוונה על ידי 'ואהבת לרעך', יתעורר הוא תחילה צינור האהבה לחבירו, ואז גם הוא יהיה 'כמוך', ובזה יובן, על ידי 'ונתתי שלום בארץ', שאתה מעורר השלום והאהבה נגד חברך, אז גם חברך שהוא אויבך יתהפך מן לחר"ב לחב"ר, וז"ש 'ונפלו אויביכם לפניכם לחר"ב', והבן".
ומסיים האדמו"ר שליט"א בברכת 'ואומר שלום מאדון השלום, א"ד ידידכם המברך אתכם באהבה ואחוה שלום ורעות ובכל מילי דמיטב לאויוש"ט. יצוין כי האדמו"ר שליט"א חתם בחתימת יד קדשו והוסיף בפעם הראשונה ליד החתימה 'אב"ד דק"ק בעלזא'.
היה מתאים לאתר חרדי וחשוב כשלכם לפתוח את הכותרת עם המילה החסרה: כ"ק_ האדמו"ר מבעלז שליט"א
מכתב מרגש ומחזק ואם אכן הינו מתוקנים באהבת חינם לא היה קורה האסון משום שכל אחד היה שומר על חבירו כמו ששומר על יו אז לא היטוה דוחף ולא נדחף כמו אבא ששומר על הבן שלו אכן אחרי שנדחפו אף אחד לא רצה חלילה לעשות רע אבל אם לכתחילה היה לא נדחף והפירוש שלא דוחף אלא מחכה בסבלנות כמו שלא תדחוף את הבן שלך אז הגזירה היה נהית אבל לא באופן כזה