לכוּד בכלוב הזהב: אף אחד לא מפריע להקים ממשלה / יוסף טיקוצ'ינסקי

קשה להשתמש בביטוי השחוק 'ימים מתוחים' במערכת הפוליטית אחרי חודשים ארוכים כל כך, עמוסי דרמות פוליטיות. אבל אין ספק שהשבוע האחרון קובע לו מקום של כבוד בשיאי הימים המתוחים שידעה הפוליטיקה, על אף הסחבת המתישה במאמצים להקמת ממשלה.

כצפוי, המערכת הפוליטית כתבה השבוע פרק מותח נוסף בעלילה וגם הוא עדיין לא לוקח אותנו לשלב הבא בסאגה הבלתי נגמרת. הימים הללו הם ימי הכרעה משמעותיים מאוד כאשר ממשלת האחדות כבר נראית ממש מעבר לפינה, ממשלה שתשים קץ למשבר הפוליטי הארוך ביותר שידעה ישראל, אך מאידך הסיכוי שהיא לא תקום הוא עדיין די גבוה ואינו מבוטל בכלל. כמות הקשיים הניצבים בדרך לממשלה היא גדולה וקשה לצליחה.

הפרק השבועי של סיפור המתח התנהל בצל איום בג"ץ, שדן בתחילת השבוע בעתירות שהוגשו לו נגד הטלת המנדט על נתניהו בגין מצבו המשפטי ונגד ההסכם הקואליציוני, הדורש שינויים משמעותיים בחוק יסוד הממשלה. למרות שהכיוון הכללי של ההכרעה המסתמנת היה די ברור מראש, כי הרי אף אחד לא באמת חשב שבג"ץ יפסול את נתניהו ואת ההסכם הקואליציוני, עם זאת התנהל נתניהו בסוג של קיפאון בציפייה לראות להיכן יתפתחו הדברים אחרי הפסיקה.

באופן רשמי, שידרו בליכוד אווירה של ערב ממשלת אחדות ושל פרוצדורה קטנה שרק נשארה לסדר כדי שהיא תקום. נתניהו עצמו ושרי ממשלתו הקריאו דף מסרים אחיד לפיו הממשלה כבר כמעט קמה, ורק בג"ץ הוא זה שעלול להרוס הכל ולגרור את ישראל לבחירות. אבל הסאב-טקסט של דבריהם היה שהם בעצם חותרים לבחירות ורק מכינים את האליבי להאשים בזה את בג"ץ כדי לבנות על זה את הקמפיין.

הציניים שבינינו אמרו השבוע, כי אם שופטי בג"ץ באמת שונאים את נתניהו, אז הם צריכים לשחרר לו לחלוטין את החבל ולאפשר לו להקים את ממשלת האחדות הזאת ללא כל הפרעה משפטית. גם במסדרונות הליכוד הודו כולם בשקט כי הרצון האמיתי של נתניהו זה ללכת לבחירות רביעיות ולא לתת את חצי המלכות לגנץ. הסקרים כעת לטובתו, משבר הקורונה בע"ה עומד לחלוף אכי"ר ולכן אין שום סיבה להקים ממשלת חירום שתקבע תאריך יעד לסיום הקריירה הפוליטית של נתניהו.

מצד שני, נתניהו כבר בנה סביבו כלוב של זהב, הוא חישק את עצמו בכבלים של שושנים והבטיח לכולם ממשלת אחדות אידיאלית. הוא כבר נטע בכולם את התקווה והאופטימיות שהנה הסתיים המשבר הפוליטי כך שקשה לו מאוד לחזור אחורה. יתרה מכך: מצבו של גנץ באופן אישי הוא כל כך גרוע עד שהוא יסכים לתת לנתניהו הכל העיקר שתקום ממשלה. לגנץ אין לאן לחזור אם יהיו בחירות ולכן הוא מוכן להתפשר במשא ומתן ולתת לליכוד הכל בכל מכל כל, העיקר שתהיה ממשלה.

כך שנתניהו לא יכול להיתלות בסירובו של גנץ כדי ללכת לבחירות, והתקווה האחרונה שנשארה לו נשבה מגיצי פטישם של שופטי בג"ץ. לכן המסר האחיד היה שבעצם הוא מבחינתו כבר מוכן לממשלה וכל מה שנשאר לשופטים לעשות זה לא להרוס. כלומר: כן להרוס ושיהיה באשמתם.

הרוטציה לא תיפסל

זאת אם כן הייתה הסיטואציה שריחפה באוויר והובילה את כלל ההתרחשויות שהתרחשו השבוע בכנסת ובחדרי המשא ומתן. זאת הסיבה שנתניהו עוד לא ערך את חלוקת התיקים בליכוד, מבחינתו מדובר בניתוח כואב בבשר החי משום שהרבה מבכירי הליכוד לא יקבלו את חצי תאוותם ולכן נתניהו העדיף לדחות זאת לרגע האחרון, אולי עוד יש סיכוי שהסאגה הזאת בכלל תיחסך ממנו, ואחרי הבחירות הרביעיות כשגוש הימין לבדו יהיה 61 בלי גנץ, כבר יהיה יותר שלל לחלק.

בניתוח זהיר, הבין נתניהו שבג"ץ כאמור לא עומד לפסול אותו בצורה כל כך מהדהדת. אלא מה, השופטים מן הסתם ילכו בזהירות בין סעיפי ההסכם הקואליציוני וינסו להטביע בהם את רישומם כפי שהם באמת עשו. מבחינת נתניהו, זה כבר יכול להיות טריגר לפרק את ההסכם. מדובר בסיטואציה רגישה משום שמצד אחד נתניהו לא יכול להצטייר כקטנוני שמפרק את כל המשחק בגלל קוביית לגו אחת שנשברה, ומאידך הוא לא יכול לאפשר לבג"ץ להתעלל בהסכם הקואליציוני כאוות נפשו.

יודעי דבר במסדרונות הליכוד עמם שוחחנו, טענו בזהירות כי אם בג"ץ יתערב בסעיף הרוטציה באופן משמעותי, זו כבר תהיה עילה לבחירות. כלומר: אם השופטים יחליטו לפסול את המושג החדש 'ראש ממשלה חלופי', הרי שברגע זה הם מעקרים את ההסכם מתוכנו. נתניהו לא ייתן לגנץ להיות ראש ממשלה כשהוא נותר רק סגן נחות ללא הסמכויות וללא ההגנה המשפטית שמעמד כזה מעניק לו. ומצד שני, גם גנץ עם כל הרצון שלו לוותר על הכל כדי להקים ממשלה, הוא לא יוותר לנתניהו על סעיף הרוטציה, הוא הרי לא ייכנס לממשלת 4 שנות נתניהו רק במעמד שר.

משום כך העריכו בליכוד שסעיף משמעותי כל כך לא ייפסל, מה גם שהוא נוגע בליבת חוק יסוד ובג"ץ נוטה פחות להתערב בו. כך שככל שייפסלו סעיפים אחרים נוספים, מפלגת הליכוד לא תעמוד על הרגליים האחוריות כדי לסכל זאת. בשל כך, התחושה הכללית במסדרונות הליכוד הייתה שאכן עומדת לקם ממשלה ולא היה נראה שבג"ץ יעמוד בדרכה של ממשלת האחדות.

מצד שני, כולם ללא יוצא מן הכלל הודו שנתניהו די מתוסכל מהסיטואציה שנוצרה. לא לעגל הזה הוא פילל, הוא לא חשב שהוא יצטרך להיכנס לממשלת ויתורים מסוכנת מבחינתו, כשמהצד השני קורצת לו מערכת בחירות עטורת סקרים מחמיאים שיכולים באמת להזניק אותו לניצחון מוחץ, לראשונה מזה הרבה זמן. הדילמה שלו אם כן היא קשה. כלוב הזהב הזה הפך להיות מעיק מאוד.

הסעיף שהמתין בצד

וכך חלפו להם הימים וחוק יסוד הממשלה הגיע לישורת האחרונה, להצבעה ארוכה ומתישה במליאת הכנסת. נזכיר רק כי מדובר בחצי הדרך לממשלה ולא בחוק שבאמת יקים את הממשלה. באופן נורמלי, סעיפי הסכם קואליציוני מתחילים ונגמרים בחתימה על מסמך ותו לא, אבל במקרה הזה, בגלל חוסר האמון הקיצוני השורר בין הצדדים, יחד עם העובדה שההסכם החריג באמת דורש שינוי סעיפים בחוק הקיים, הוחלט לעגן את כל זה בחקיקה מסודרת שגם תתאים את החוק הקיים למציאות וגם תקבע בחוק את סעיפי ההסכם שהצדדים לא יוכלו להפר אותם.

את מלאכת קידום החוק בוועדה הטיל נתניהו על טירוני כחול לבן שהגירו זיעה רבה מאוד בדיונים מתישים כדי להביא אותו לקריאה שנייה ושלישית. האופוזיציה בתוקף תפקידה כאופוזיציה הערימה את כל הקשיים האפשריים והתכוונה לערוך פיליבסטר ולמרוח את הזמן עד ליום חמישי בחצות הלילה, אז מסתיים המנדט בן 21 הימים שניתן לכנסת להקים ממשלה לפני שהיא מתפזרת אוטומטית.

ההבנה באופוזיציה הייתה, כי אם יגיע המועד האחרון ולגנץ לא יהיה חוק חתום המבטיח את ההסכם, גנץ לא ימהר לחתום ולהמליץ לנשיא על נתניהו כדי להרוויח 14 יום נוספים. העברת המנדט באופן בלעדי לנתניהו, פותחת לו פתח לחמוק מההסכם כולו ולהקים כל ממשלה שיראה לנכון, אולי אפילו הוא יצליח להביא עוד עריקים ולהקים ממשלת 61 בלי גנץ, באופן פורמלי כל האפשרויות פתוחות בפניו. לגנץ עדיף אם כן להגיע למועד הזה עם חוק מוכן ואת זה ניסתה האופוזיציה למנוע.

בסופו של דבר הושגה הסכמה בין הסיעות, לפיה יוקדשו הימים שלישי ורביעי לנאומי חברי הכנסת מהאופוזיציה, וביום רביעי אחר הצהריים יחלו ההצבעות. האופוזיציה הגישה למעלה מ-9,000 הסתייגויות לחוק אבל סוכם שהמליאה תצביע רק על אלף הסתייגויות לפני שהיא מצביעה על החוק כולו בקריאה שנייה ושלישית. הצפי היה שסאגת ההצבעות הזאת תימשך מיום רביעי אחר הצהריים עד יום חמישי לפנות בוקר.

אולם בשעת ערב לא מאוחרת בעיצומה של ההצבעה, התרחשה הדרמה כשנתניהו סיכם עם גנץ לשנות את סעיף כהונת הממשלה ולאפשר להאריך את כהונתה משלוש שנים לארבע שנים ברוב של 70 ח"כים במקום 80 כקבוע כיום בחוק. סיעות האופוזיציה מיהרו מיד למשוך את כל ההסתייגויות ובכך קיוו לאלץ את הקואליציה להצביע מיד על החוק כולו בקריאה שנייה ושלישית ללא אפשרות לשנות את הסעיף.

בליכוד לא נפלו לפיתיון והשתמשו גם כן בתקנון המאפשר להם לעצור את המליאה ולהוריד את הסעיף בחוק לדיון בוועדה כדי לשנות אותו לפני ההצבעה הסופית. בשל כך התעכב החוק כמה שעות נוספות והוא אושר עם התיקון החדש לקראת צהרי יום חמישי.

ההתרחשות התמוהה הזאת עוררה לא מעט סימני שאלה. נתניהו ישב במליאה והשתתף בהצבעות כשמדי פעם יצא החוצה וקיים דיונים עם גנץ, עם ניסנקורן, עם יריב לוין, עם אדלשטיין ועוד. לא ברור בכלל מדוע הוא החליט פתאום להתעקש על הסעיף הזה כשהחוק כבר נוסע קדימה לקראת הצבעה. נתניהו הרי ידע ששינוי כזה יגרום לאופוזיציה לעשות את מה שעשתה ולעצור את התהליך.

באופן רשמי, שופטי בג"ץ ציינו בתחילת השבוע את הסעיף הזה כבעייתי ודרשו לתקן אותו. השינוי הפורמלי היה מתבקש, אבל בצהרי יום שלישי כבר הגישו הליכוד וכחול לבן את תשובתם לבג"ץ על הסעיפים הבעייתיים שהשופטים ציינו. בהתאם להנחיות השופטים תוקן הסעיף המונע חקיקה בממשלת חירום, תוקן הסעיף האוסר מינוי בכירים בתקופה זו ותוקן גם הסעיף הקובע כי כל שינוי בחוק יהיה רק ברוב של 70 ח"כים במקום 75 כפי שרצו המפלגות מלכתחילה. משום כך, תמוה מאוד מדוע דווקא סעיף ארבע שנות הכהונה לא נכלל בתשובה לבג"ץ והוא המתין לרגע האחרון, לעיצומה של ההצבעה. נראה היה שנתניהו שמר על הסעיף הזה דווקא למועד הזה. מדוע? קשה לדעת, אפשר רק להעריך.

במקביל, באותה שעה בתזמון מעניין, פרסמו הליכוד וכחול לבן הודעה נוספת בה הצהירו כי סוכם על מועד ברור להקמת הממשלה החדשה: יום רביעי הבא. מדובר בהודעה דרמטית שמשום מה נבלעה בתוך שאר הדרמות שהתחוללו באותו ערב. הרי אין עדיין חוק והוא אף מתעכב יותר, באותם רגעים גם עדיין לא הייתה פסיקה של בג"ץ, לנתניהו מחכה מלחמת עולם בתוך הליכוד ומול ימינה, כחול לבן עדיין לא חתמו לו בכלל על המלצה לנשיא לפני תום המנדט, אז לאן הוא ממהר? מה בוער לו לפרסם את ההחלטה המחייבת הזאת דווקא עכשיו?

צעד אחר צעד

כדאי להיזכר, שנתניהו כמו נתניהו, יודע להשתמש בספינים כדי להרוויח זמן, לקדם מטרות ולהסיח את הדעת הציבורית. מסורת נתניהו מלמדת שכשהוא מתאמץ להעסיק את סדר היום בנושא מסוים, יש לבדוק על מה הוא לא היה רוצה שנחשוב, במה הוא לא רוצה שנעסוק. וכך זה הרגיש גם הפעם, שסעיף הארכת כהונת הממשלה היה רק תירוץ כדי לסכל את ההצבעה בעיצומה ולהרוויח זמן, למרוח את הזמן לצורך כלשהו, שלא ברור מהו.

חיזוק נוסף להערכה זאת הגיע שעה אחת בלבד אחר כך, כשבאופן מפתיע פרסם בג"ץ את החלטתו הדרמטית. פרסום ההכרעה לא היה צפוי בכלל, איש לא תיאר לעצמו שהשופטים יעשו זאת כל כך מהר, בשעת לילה מאוחרת, ובמסמך אחד קצר ותמציתי הכולל בתוכו פסיקה על שני ימי דיונים שונים, ארוכים, עמוסים ומורכבים. הפעם האחרונה שבג"ץ פרסם פסיקה בבהילות כזאת הייתה לפני חודשיים, כשיולי אדלשטיין התעקש לא להעלות למליאה את ההצבעה על הדחתו.

נוכח שרשרת ההתרחשויות הללו, קשה היה שלא לקשור בין האירועים ולנסות להבין את המתרחש. נתניהו כנראה קיבל כבר בתחילת הערב מסרים על פסיקת בג"ץ הצפויה והוא עודכן בכך ששופטי בג"ץ עומדים לעשות לו את שזממו: לשחרר לו את כל החבל, למנוע ממנו – לפחות בשלב זה – כל עכבה משפטית להקמת הממשלה, כאילו אומרים לו: סע לשלום, אנחנו לא נפריע לך להפוך את שעון החול לסיום כהונתך בעוד שנה וחצי. לך תחוקק את החוק, תקבל את המנדט ותתקדם לעבר התהום.

ברגע זה, נפל לנתניהו קלף אחד חשוב מאוד. התקווה שבג"ץ ימנע ממנו לחוקק את החוק נגוזה. ואם הוא תלה תקווה כלשהי שישועת הבחירות לא תצמח מבית המשפט בשלב הזה, הרי שיש לעבור לתכנית ב'. ומהי? יתכן שהוא עצמו לא ממש סגור על כל הפרטים, אבל הוא מתחיל, מנסה, שיטת הסלמי: שלב אחר שלב.

קודם כל עוצרים את ההצבעה. גורמים לאופוזיציה למשוך את הסתייגויותיה כדי שהחוק ירד לוועדה ומי יודע, אולי הוא ייתקע שם עד ליום חמישי בחצות הלילה עם כל ההסתייגויות הנוספות שהאופוזיציה כבר הכינה. כך שאולי יש סיכוי שגנץ יתעקש ולא יחתום על הארכת המנדט לפני שיש לו חוק ביד, וכך אולי תגיע ישועת הבחירות דווקא מכיוון כחול לבן.

מדובר אמנם בתקווה קלושה שאכן לא התממשה, ולצורך כך נשלף הקלף הנוסף: הצהרה ברורה על תאריך יעד להקמת ממשלה בתוך פחות משבוע. ההצהרה הזאת מכוונת לאוזני שופטי בג"ץ שהצהירו בהכרעת הדין שרק בשלב זה הם לא מתערבים בהקמת הקואליציה, אבל אחרי שיחוקק החוק הם יוכלו לשנות את דעתם אם אכן יוגשו עתירות חדשות נגד החוק עצמו.

נתניהו מרוויח בזה את מה שביקש להרוויח בדף המסרים שהוא טרח לטפטף לאורך כל השבוע, כאילו אומר: אני מבחינתי מקים ממשלה. מכאן ואילך רק אל תפריעו לי. אם תתערבו לי בחוק עצמו הבחירות כמובן יהיו באשמתכם. נתניהו מציב כאן אתגר לא פשוט בפני השופטים ורומז להם כי אם הם באמת שונאים אותו, הם צריכים להתעלם גם מהעתירות הבאות, לא לגעת בחוק ולאפשר לו להקים ממשלה. כי אם הם יתערבו ולו במעט, הרי שהמשמעות תהיה בחירות – ובאשמתם.

בשלב זה, נתניהו מתנהל בזהירות צעד אחר צעד. הוא לא נוקט בפעולה אקטיבית ומסתפק בכותרות והצהרות, כשהוא משתדל לשמור את כל הקלפים קרובים לחזה. הוא מצעיד את המערכת צעד אחר צעד לכיוון ממשלת אחדות כשכל העת הוא מכין לו גם את דרכי המילוט, גם את האופציה שתאפשר לו לפרק הכל וללכת לבחירות. גם בסיומו של שבוע מורכב כזה, הסיטואציה היא מאוזנת וקיים סיכוי זהה להקמת ממשלה או לבחירות.

בג"ץ טרם אמר את מילתו האחרונה בקשר לחוק למרות הפסיקה המפתיעה השבוע. ביממה שחלפה מאז פרסום פסק הדין, עסוקים שרי הליכוד וחברי הכנסת בטפטוף המסרים שהפסיקה עדיין מסוכנת מאוד והיא מאפשרת לשופטים להתערב בחוקי הכנסת ולסכל אותם. המסר הוא ברור והוא נועד להשאיר דלת פתוחה להליכה לבחירות.
גם גנץ מצדו לא מספק לנתניהו את הסחורה והוא נותן לו על מגש של כסף את כל מה שידרוש ויבקש, כחול לבן התפשרה כבר על הרבה סעיפים בהסכם ובלבד שתהיה ממשלה. כך שנתניהו רואה את כבלי השושנים נכרכים סביבו וסוחבים אותו לממשלה כמעט בעל כורחו ולכן הוא מנסה לבנות פתחי מילוט ובהמשך להחליט האם הוא משתמש בהם.

ההכרעה האמיתית על גורל ממשלת האחדות לא נתונה בידי בג"ץ ולא בידי המפלגות, אלא רק בידיו של נתניהו. בסופו של דבר, אם הרצון החזק שלו לבחירות יגבר על שיקול הדעת שלו, אזי ישראל תלך לבחירות. אבל אם הוא יחליט שכרגע אין לו איך להשתחרר מאותו כלוב זהב, תקום ממשלת אחדות והוא כבר ימצא בהמשך את הדרך איך למנוע את קיצו הפוליטי.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן