גורמים רשמיים בישראל הורו על הרכבת מתקן אטומי ערב מלחמת ששת הימים, והכינו תוכנית לפוצץ אותו על הר בחצי האי סיני כאמצעי להרתעת מדינות אויב, כך התברר בכמה ראיונות עם איש מפתח בתוכנית. על פי דיווח ב"ניו יורק טיימס", עוד השבוע יתפרסמו מסמכים מסווגים על תכנית הגרעין של ישראל לפני ובמהלך המלחמה.
כבר ביום שני צפוי "פרויקט המחקר להיסטוריה הבינלאומית של הפצת נשק גרעיני" במכון וודרו וילסון בוושינגטון להעלות לרשת אתר שיכלול מידע רב ומסמכים שטרם פורסמו – "האוסף של אבנר כהן", אחד מהחוקרים המובילים בעולם בתחום. בכתבה נטען כי ביוני 1967 "בכירים ישראלים הזדרזו להרכיב מתקן אטומי ופיתחו תכנית לפוצץ אותו על הר בסיני".
לפי הכתבה, שנשענת על מחקריו של כהן ופרסומים נוספים, ישראל תכננה לבצע את הצעד כאזהרה למצרים ולכוחות ערביים נוספים. המידע המלא על הפעילות המסווגת הזו צפוי להיחשף ביום שני. פיצוץ הראווה, סברו גורמים בישראל, ירתיע את מצרים, סוריה, עיראק וירדן, ויגרום להן להסיג את כוחותיהן.
ישראל ניצחה במלחמה במהירות כה גדולה עד כי המתקן האטומי מעולם לא הועבר לסיני. ואולם, גרסתו של יעקב לאירועים שופכת אור על האופן שבו שקלה ישראל להפעיל את הארסנל הגרעיני שלה כדי להגן על עצמה. "זהו הסוד האחרון של מלחמת 1967", אמר המומחה להיסטוריה הגרעינית של ישראל אבנר כהן, שערך את הראיונות עם יעקב.
יעקב שימש ראש יחידת המחקר והפיתוח בצה"ל בסוף שנות ה–60 ובתחילת שנות ה–70. הוא סיפר לכהן על התוכנית הסודית בשנים 1999–2000, לפני מותו ב–2013 בגיל 87. "זה היה כל כך טבעי", אמר אז יעקב. "יש לך אויב, והוא אומר שהוא הולך לזרוק אותך לים. אתה מאמין לו". בתשובה לשאלה איך אפשר לעצור את האויב, ענה: "אם יש איך להפחיד אותו, אתה מפחיד אותו". שגרירות ישראל בוושינגטון מסרה כי ישראל לא תתייחס לנושא.
יעקב הוסיף ואמר כי התכנית זכתה לשם הקוד "שמשון" – בדומה לדרך בה שמשון התנ"כי הפיל עמודים והרג את אויביו יחד איתו. יעקב אמר כי אם ישראל הייתה מפעילה את הנשק, הוא עצמו וצוותו היו ככל הנראה נהרגים בפעולה. פרופ' כהן הסביר לימים כי הפגנת הכוח הגרעינית נועדה "לתת לראש הממשלה לוי אשכול אפשרות אולטימטיבית אם הכל ייכשל". גם שמעון פרס רמז בעבר לנושא: בזכרונותיו הוא תיאר הצעה "מכריעה", מבלי להיכנס לפרטיה, ואמר כי היא נועדה "להרתיע את הערבים ואולי אף למנוע את המלחמה".
האתר שנבחר לפיצוץ המתקן היה ראש הר כ–19 קילומטר ממערך צבאי של מצרים באום כתף – צומת דרכים אסטרטגי באזור. התוכנית היתה לשלוח כוח צנחנים קטן שיסיח את דעתו של צבא מצרים, כדי לאפשר לצוות מיוחד לטפל בהכנות לפיצוץ המתקן. שני מסוקים גדולים היו אמורים להשתתף במבצע ולסייע בהעברת המתקן והקמת עמדת פיקוד. אם היתה מתקבלת ההוראה לפוצץ, ההבזק וענן הפטרייה היו נראים ברחבי סיני והנגב, וייתכן שאף בקהיר.
אם התוכנית הסודית היתה יוצאת לפועל, היה המבצע מוכרז כפיצוץ הגרעיני הראשון למטרות צבאיות מאז הטילה ארה"ב את פצצות הגרעין על הירושימה ונגסאקי 22 קודם לכן. לתוכנית הישראלית היה תקדים: הממשל בארה"ב שקל פעולה דומה בזמן פרויקט מנהטן, כשמדעני התוכנית התווכחו אם לפוצץ מתקן גרעיני בקרבת יפן, בניסיון להפחיד את הקיסר הירוהיטו ולגרום לו להיכנע. צבא ארה"ב הטיל בזמנו וטו על הרעיון, בטענה כי הצעד לא יספיק כדי לסיים את המלחמה.
כהן, מחבר הספרים "ישראל והפצצה" ו–"The Worst-Kept Secret", הוא פרופסור במכון מידלברי ללימודים בינלאומיים במונטריי ועמית בכיר במרכז וודרו וילסון בוושינגטון הבירה. זה שנים שכהן מנסה לדחוק את גבולות הדיון הציבורי סביב השאלה כיצד הפכה ישראל לכוח גרעיני לא מוכר בשנות ה–60. לדבריו, הרעיון מאחורי מפגן הכוח הגרעיני היה לתת לראש הממשלה את "האופציה האולטימטיבית כשכל היתר נכשל".
"המטרה הייתה ליצור מצב חדש על הקרקע, מצב שיחייב את המעצמות להתערב ולעצור את המצרים שיגידו לעצמם 'לזה לא היינו מוכנים". לדבריו, המקום שנבחר לפיצוץ היה כ-18 קילומטרים מאבו עגילה, שם הוצב מתקן צבאי מצרי. לפי התכנית, כוח צנחנים קטן היה אמור להסיט את צבא צרים ללחימה באזור המדבר על מנת לאפשר לצוות החשאי להיערך לפעילות ולנחות בשני מסוקים, לאייש עמדת שליטה בסמוך ולהפעיל את הפיצוץ שעלול היה ליצור "פטריית עשן" שהייתה נראית גם עד קהיר.
והקב"ה תכננן סוף הרבה יותר יפה
ואז היה מתחיל מרוץ חימוש והיום היינו עומדים בפני מצרים גרעינית