אחרי סעודת ערב שבת שמחה במיוחד, ישבה מיכל סלומון עם ילדיה בסלון ושמעה קול בערבית. בשבריר שניה היא הבינה שהיקרים לה מכל נמצאים בסכנה ולא חשבה פעמיים. היא אספה את הילדים וברחה איתם אל הקומה העליונה. "התחלתי לשמוע צרחות וצעקות, החזקתי את הדלת בכל הכוח שלי כי היא לא ננעלה. איבדתי את תחושת הזמן אבל לא עזבתי את הידית. הרמתי טלפון למשטרה והודעתי על האירוע כשכל הילדים סביבי", היא סיפרה.
מיכל ואלעד הגיעו ליישוב נווה צוף-חלמיש לביקור אצל סבא וסבתא. רק ביום שישי האחרון נולד נכד חדש לטובה ויוסף מצעיר בניהם שמואל, והם התכוננו, כנהוג, לשלום זכר בהשתתפות קרובי משפחה והשכנים. הם ישבו יחד לסעודת ליל שבת חגיגית עם הדודה חיה ובתום הארוחה פרשה מיכל עם ילדיה לסלון, כששאר בני המשפחה התרכזו במטבח.
"ראיתי פרופיל של בן אדם ששעט למטבח. המחבל כנראה ראה אותם דרך החלון ונכנס הביתה. הוא לא רואה אותי ובא ישר אליהם. אני שומעת שהוא שואל אותם בערבית: 'מה השם שלכם?' ואני מבינה מיד שמשהו לא בסדר. שמשהו רע קורה", היא סיפרה. "לקחתי מיד את שלושת הילדים למעלה במהירות, שם ישנו התאומים. היה לי חשוב לשמור קודם כל על הילדים, לא משנה מה. התחלתי לשמוע צרחות וצעקות, החזקתי את הדלת בכל הכוח שלי כי היא לא ננעלה. איבדתי את תחושת הזמן אבל לא עזבתי את הידית".
בזמן שמיכל הסתגרה בחדר עם ילדיה, בני חמש, תשע ו-11 ותאומים כבני שנה, היא קראה לכוחות הביטחון ותיארה את מה שקרה, כשהילדים שומעים כל מילה. "הרמתי טלפון למשטרה והודעתי על האירוע כשכל הילדים סביבי. שמעתי צרחות איומות ויריות, ואחרי זמן שנראה כמו נצח הבנתי שזה נגמר. ירדתי למטה וראיתי את אלעד. הבנתי שבעלי לא בין החיים". הי"ד.
לוחם יחידת עוקץ בן 22 מנווה צוף-חלמיש שחזר במוצאי השבת את הפעולות שביצע אמש בזמן הפיגוע הקשה בהתנחלות. בפיגוע בבית משפחת סלומון נרצחו שלושה: יוסף סלומון, בן 70, בתו חיה סלומון (46) ובנו אלעד (36). הסבתא טובה, אשתו של יוסף, נפצעה בפיגוע ומאושפזת במצב בינוני.
"בזמן ארוחת שישי עם המשפחה שמענו צעקות מכיוון בית השכנים", סיפר. "אני ואבא שלי יצאנו וכשראינו שמדובר באירוע יותר חמור רצתי פנימה כדי להביא את הנשק שלי. עמדתי מחוץ לבית וראיתי את המחבל מהחלון. הבנתי שאני צריך לנהוג בקור רוח ולהיות מקצועי. יריתי בו כדור אחד שפגע בו בבטן ונטרל אותו. בעיקר הייתי במקום הנכון ובזמן הנכון".
"אין ספק שזה אירוע מורכב בשביל היישוב ואנחנו מאוד משתתפים בצער של המשפחה ומחבקים אותה", הוסיף הלוחם. "באופן אישי זה אירוע מורכב. אני משתדל להתמקד בעובדה שמנעתי אירוע שהיה יכול להיות הרבה יותר חמור בזמן קצר. זו לא פעם ראשונה שאנחנו חווים אירוע מסוג זה", הוסיף ע', וסיפר כי "לפני שלוש שנים אירוע דומה קרה בבית שלי עם אחותי הקטנה, כשמחבל נכנס ותקף אותה. בנס האירוע שהיה נגמר בתוצאות פחות גרועות מאלה שהיו הפעם". היום פגש ע' את הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שהגיע לביקור בחלמיש.
גיסו של הלוחם, שלמה עובדיה, הוסיף: "בשעה 22:00 קיבלנו טלפון שיש מחבלים אצל השכנים. הבנו שזה לא אירוע קטן. קפצנו גם עם רכב ביטחון הנה. גיסי וחמי שמעו את הצעקות מהבית, הביאו איתם את כלי הנשק וזיהו דרך החלון את המחבל. גיסי ירה לעברו ירייה אחת. נכנסנו הביתה וראינו זוועה – מחבל שחט משפחה שלמה עם סכין גדולה. תוך שניות הגענו עם כיתת הכוננות לבית".
"אנחנו יישוב שחטף הרבה בעבר, אירועי ירי באינתיפאדה והצתה לאומנית פה לפני שבעה חודשים", הזכיר עובדיה. "חייבים לחסום את ציר הגישה מהכפר שדרכו הגיע המחבל. הצבא הבטיח לנו שהציר הזה ייסגר. זהו ציר מסוכן ואי חסימתו גרמה למות שלושת התושבים. אהוד פוגל שנרצח באיתמר גדל פה בחלמיש ואנחנו קושרים את כל האירועים האלה. הם רוצים שנעוף מפה, מאיתמר ומתל-אביב".
גם רחל מעוז, שכנת המשפחה שבנה החייל ע' ירה במחבל, שחזרה את האירועים הטרגיים. "אנחנו בשולחן שבת לקראת סוף הארוחה ומתכננים עוד כמה שניות לצאת מהבית ולעבור את השביל לבית של השכנים שעושים מסיבה לכבוד הנכד החדש שנולד", סיפרה מעוז. "שמענו קולות מוזרים, כמו צרחות, לא ידענו מה זה ולא רצינו להאמין. בעלי רץ מהבית, חשב אולי קטטה, והבן שלי צועק אחריו 'אל תצא בלי נשק' כי הבין שקורה אירוע חבלני, ורץ להביא את הנשק שלו מהכספת".
"אחרי שנייה בעלי אמר 'יש שם מחבל אצל השכנים' ולקח את הנשק", הוסיפה. "התקשרתי למשטרה ונעלתי את הדלת אחריהם. אחרי שנייה שמענו ירייה אחת ושקט מופתי, אין צעקות ואין כלום. הבן שלי קפץ את הגדר, רואה את המחבל עומד במטבח וירה בו דרך החלון. בעלי רץ פנימה עם הנשק, בעט בסכין של המחבל כדי להרחיק אותה ושמר עליו עם הנשק. הם ניסו לעזור לפצועים, דיברו עם טובה וניסו להבין אם יש עוד מחבל ואיך הוא נכנס".
על דבריה של הסבתא אמרה: "היא סיפרה ששמעו דפיקה בדלת ומכיוון שהם ציפו שאנשים יבואו למסיבה הם פתחו את הדלת". בנה של מעוז, חייל ביחידת עוקץ, היה בחופשה בביתו בזמן הפיגוע. הוא שמע את הקריאות לעזרה מבית שכניו ומיהר להגיע למקום. משהגיע הבחין במחבל מבעד לחלון המטבח, ירה במחבל וניטרל אותו.
ויקטור וקנין ואופיר שטנבאום, דוברי היישוב חלמיש, מסרו הודעה עם צאת השבת וסיפרו כי המחבל חדר ליישוב וחיפש המולה: "הקורבנות היחידים שהמחבל מצא הם בני משפחה שהתארגנה לאירוע משפחתי לקראת הולדת הנכדה. המחבל שזיהה בית שיש בו קצת תזוזה, נכנס לבית וטבח בשלושה מאנשי הבית ופצע עוד אחת".
"היישוב נווה צוף הוא יישוב חזק, עברנו תלאות קשות והמשכנו לצמוח ולגדול", הוסיפו השניים. "לפני שבעה חודשים היה פה פיגוע של שריפה בו נשרפו 15 בתים ואנשים האלה התחילו כבר לבנות את ביתם. היום זה המשך ישיר למה שקורה כאן כבר כמה שנים: ניסיון לחסל, להפחיד ולגרש אותנו מכאן. היישוב חזק. במהלך השבת התכנסנו, שוחחנו, דיברנו וחיזקנו אחד את השני. כך יהיה גם בהמשך".
עונש מות למחבלים בעריפת ראשם כפי חוקי הוקראן הטמא שלהם
אם כל חטאת – בפרשת השבוע פרשת מסעי מופיע תיאור מדוייק של מה יקרה אם לא נשמע בקול ה':
"וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם".
ה' מצווה אותנו להוריש את הארץ מהגויים הטמאים. כל עוד לא עושים זאת – אין למה לצפות. התוצאה כבר כתובה בתורה
גאוותן טמבל!!!
ארוחת שישי? ממתי קוראים לסעודת ליל שבת "ארוחת שישי"?
הצבא השפיע עליו לרעה!!!
מצמרר!!
בציבור הכללי 'ארוחת שישי' היא מטבע לשון מקובלת. סביר מאוד שהחייל השתמש בה עוד לפני שנכנס לצבא.
עם זאת, הרהיטות והשפה המקצועית שבה החייל משתמש, נתנו לי תחושה כי הוא מדקלם את מה שאמרו לו לומר.
תשכחו מזה שליברמן יוציא צו להרוג את המחבל. עד שהוא מוציא צו הריסה לבית זה מצריך בירוקרטיה לא קצרה…
ליברמן יודע להיות גיבור רק על חרדים (הפלג הירושלמי) לבטל את התקציבים וכדו'
שר"י שם רשעים ירקב!!!
לכתוב טוקבק זה שיעומום.
למה גאוותו ולמה טמבל עשה בדיוק את מה שהיה צריך לעשות בלי להסתבך אחרי זה ולך יש עוד תלונות כאילו פעם עמדת פנים מול פנים למחבלים….
מי שמדבר…
למתפלספים סביב "ארוחת השישי" שימו לב לכיפה שנשלפה מאי שם והייתם חוסכים את כל הטירחה..