מי לא שמע על החורבן המדיני המתקרב בצעדי ענק לעבר מדינת ישראל. העובדה שראש הממשלה בנימין נתניהו בחר לשמור לעצמו, בין היתר, גם את תיק החוץ, עמדה לו לרועץ כאשר ספג את מרבית מתקפות הפוליטיקאים מהאופוזיציה כאשר מרבית כלי התקשורת מצטרפים בשמחה למקהלת הביקורת. על מנת לסכם את השנה המדינית של המדינה היהודית כפי שהטיל עלי עורך האתר, עברתי שוב על כותרות כלי התקשורת בשנה החולפת ולא יכולתי שלא לגחך. ניתן היה לחשוב שאנו עומדים לפני שואה מדינית. לא פחות מכך.
שנת ה'תשע"ו, אכן נפתחה בצורה שלילית בהיבט המדיני. ניסיונותיו של נתניהו למנוע את חתימת הסכם הגרעין בין ששת המעצמות ובראשן ארצות הברית לבין הרפובליקה האסלאמית של איראן – נחלו כישלון נחרץ. ההסכם קם והיה למורת רוחו של מרבית העם היושב בציון, ומתוך מטרות שאינן ברורות מספיק, כאשר מתנגדיו מאשימים אותו באינטרסים אישיים וזרים, בחר שר החוץ בפועל, ראש הממשלה בנימין נתניהו להימנע מחתימה על הסכם סיוע מול ארצות הברית, שעל פי הטענות, יכולה הייתה להיות גדולה בהרבה מההסכם שנחתם בסופו של דבר. להסכם והשלכותיו, נשוב בעז"ה בהמשך מאמר הסיכום.
היו שהלכו אימים על החלטות במועצת האו"ם נגד ישראל על רקע הסכסוך הפלסטיני. האיום אומנם עדיין לא ירד לחלוטין מעל השולחן ועדיין לא ידוע כיצד ינהג הנשיא ברק אובמה אם הצעה כזאת תעלה להצבעה באו"ם. במקרה והפלסטינים יגישו קריאה להקמה חד צדדית של מדינה פלסטינית על בסיס גבולות '67, האם נשיא ארה"ב יבחר להטיל את זכות הווטו ולסכל את ההצעה? ומה אם הצרפתים ייזכרו שוב בהצעתם להקמת מדינה פלסטינית והכרה רשמית בה באופן חד צדדי? עד לבחירות בארה"ב, מסתמן כי אובמה יתנגד ליוזמות אלו על מנת שלא לפגוע בסיכויי המתמודדת הדמוקרטית. אך מה יקרה אם תזכה בבחירות, בתקופה עד להשבעתה כנשיאה?
אך כאשר מביטים על התמונה הכוללת, אי אפשר שלא לשים לב לשיפור המשמעותי במצבה של מדינת ישראל בעולם. בינתיים, היוזמה הצרפתית נדחתה, העולם כבר אינו מתעניין כמעט בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואילולא הצביעות העולמית והניסיון למנוע מישראל להילחם בטרור כפי ששאר המדינות נלחמות בה, עיינו ערך ההפצצה "בטעות" על מוצב סורי על ידי צבא ארצות הברית, מדינות העולם היו מפסיקות לחלוטין להתמקד במדינת ישראל ומעניקים לה את היחס הראוי לה, כמדינה זעירה על פני הגלובוס. אין כל הגיון בעובדה שרוב הגינויים העוברים באו"ם, מופנים כלפי ישראל. על טבח עם בסוריה ובחלק ממדינות אפריקה, שמעתם שם באו"ם?
בעקבות הגרעין: התקרבות לעולם הסוני:
במהלך המאבק הישראלי למניעת הסכם הגרעין עם איראן, נוצר שיתוף פעולה מרתק עם סעודיה וחלק מהמדינות הסוניות. עדיין לא מדובר ברמה של החלפת שגרירים, ואת מרבית הפעילות המשותפת בוחרת ישראל לשמור תחת מעטה חשאיות, אך בכל זאת, דיווחים שונים שהתפרסמו במהלך השנה האחרונה בכלי תקשורת מובילים בתחום המדיני ברחבי העולם, חשפו הצצה מעניינת ליחסים המתחממים בין ישראל למדינות הסוניות. ההיגיון ברור. המאבק בתוך העולם המוסלמי בין הסונים לשיעים – כפי שבאו לידי ביטוי בקרב האחרון סביב העלייה למכה בחאג', כאשר לראשונה איראן וחיזבאללה קראו שלא להגיע לשם – הביאה אותם למסקנה: האויב של אויבי, ידידי הוא.
בכנס סגור, התבטא כך ראש הממשלה: "אני לא יכול לפרט אבל אני אגיד לכם מי עוד בא. מדינות ערביות. לא אחת, לא שתיים, ולא רק אלו שיש לנו איתן יחסי שלום. כי גם הן רואות במדינת ישראל כוח איתן וכוח חזק שנלחם מול איומים משותפים. והרבה מהן כבר מסתכלות על מדינת ישראל לא כאויב, אלא כבעלת ברית במאבק משותף. על זה לא תשמעו. עכשיו למה זה בא? כי הם מזהים שישראל מונהגת במדיניות ברורה, איתנה ותקיפה, שיודעת לעמוד על שלה. אבל על ידי כך היא לא רק מגינה על עצמה אלא גם על ערכים משותפים, שרבים מהם רוצים שינצחו ולא יובסו במאבק העולמי שאנו נמצאים בתוכו". אולי אין כאן יחסים רשמיים ופורמליים, אך ברית אינטרסים יש כאן. והיא איתנה מתמיד.
זאת, עוד לפני שנגענו ביחסים המתחממים עם המצרים. הבעיה שם היא רק שהם אינם יורדים אל השטח. הרחוב המצרי עוין את ישראל. ראינו זאת בפיטורי המחוקק המצרי שנפגש עם השגריר הישראלי בארץ הנילוס. אך מצד שני, היחסים עם השלטון המצרי, הגיעו לרמה הטובה ביותר מזה שנים ארוכות. הדבר מתבטא הן בהחלפת שגרירים בין המדינות, הן בתיאום הביטחוני ההדוק בין צבאות ישראל ומצרים, הן בתיווך המצרי בין ישראל לחמאס ולרשות הפלסטינית, ולשיא הגיעו הדברים, בביקורו הרשמי והמתוקשר של שר החוץ המצרי בישראל ובפגישתו החמימה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בלשכתו בירושלים.
הידוק יחסים עם מדינות אפריקה:
באו"ם, סופרים אצבעות. את זה הבינו במדינת ישראל כאשר החליטו בשנים האחרונות להפסיק להתמקד רק בארצות הברית ובאירופה והתחילו לחדש יחסים גם עם רוסיה ומדינות באפריקה. כך ראינו את ראש הממשלה יוצא לביקור רשמי ביבשת האפריקאית, סייר במספר גדול של מדינות, נפגש עם ראשי ממשלות, נשיאים ובכירים רבים וחתם על הסכמי שיתוף פעולה בינם לבין ישראל. שנים הזניחה ישראל את אפריקה ולא השקיעה בה מאמץ. כעת הכל משתנה. בינתיים, המהלך מוכתר בהצלחה גדולה ב"ה.
לשיא הגיעו הדברים כאשר ישראל הצליחה לכונן מחדש יחסים דיפלומטיים עם גינאה – מדינה מוסלמית מאפריקה, אשר יחסיה הדיפלומטים מול ישראל נותקו לאחר ניצחון ישראל במלחמת ששת הימים. הדבר מקבל משנה חשיבות כאשר מציינים את העובדה שגינאה הייתה המדינה הראשונה שהכריזה על ניתוק קשריה עם המדינה הצעירה. מלבד זאת, מנכ"ל משרד החוץ, דורי גולד, ערך ביקור נדיר במדינה אפריקאית מוסלמית עמה אין לישראל קשרים דיפלומטיים, ונפגש עם בכירים במדינה.
הסכם הסיוע והפגישה עם אובמה:
במהלך ביקורו בארצות הברית, נפגש ראש הממשלה עם פורום של 15 מנהיגים ממדינות אפריקה. אך עם כל החשיבות אליהם, לא לשם כך נסע נתניהו לניו יורק. את ביקורו שם, פתח בפגישה עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה. כצפוי, השניים נפגשו באווירה מפויסת. האם הדבר מלמד כי אובמה יטיל וטו באו"ם במקרה של החלטות חד צדדיות כמו היוזמה הצרפתית? לא בטוח. נראה כי המפגש היה לצורך אינטרס כפול. גם של אובמה וגם של נתניהו.
ביקורת רבה נשמעה בארץ, בהובלת אהוד ברק הנמצא בבוסטון, על הסכם הסיוע הביטחוני שנחתם בין ארה"ב לישראל. המתנגדים טוענים, כי למרות העובדה שמדובר בסכום הכספי הגבוה ביותר בהיסטוריה שארצות הברית מעניקה למדינה כלשהיא, עדיין יכול היה נתניהו להשיג סכום גבוה יותר לולי נאומו הזכור בקונגרס האמריקאי בניסיון כושל למנוע את חתימת הסכם הגרעין האיראני. מנגד, לאובמה יש אינטרס לסייע למתמודדת הדמוקרטית הילארי קלינטון. ככל הנראה, זו הסיבה למפגש הנינוח ביניהם.
טוענים שהישראלים רואים את כל העולם דרך החור במנעול במקום לפתוח את הדלת לרווחה ולראות את התמונה במלואה. מרבית הנואמים והנאומים בעצרת האו"ם – המטרה העיקרית לשנה טס נתניהו לארה"ב – כל לא עסקו בסכסוך הישראלי – פלסטיני. גם אלו שכן הזכירו זאת, כמו ברק אובמה לדוגמה, הנושא תפס זמן מזערי בלבד מתוך נאומיהם. הנושא כבר לא עומד על סדר היום של המדיניות העולמית ונכון עשה נתניהו כאשר התריס בנאומו באו"ם כי בעוד מספר שנים, כמות התומכים בישראל בעצרת הכללית, תהיה גבוהה יותר מהמתנגדים.
לא ידוע על מה בדיוק מתבסס נתניהו כאשר אמר משפט זה, אך מעשיו, כמו שכתבנו לגבי אפריקה, אכן מובילות למגמה של עלייה בתמיכה במדינת ישראל. ועדיין לא נגענו בהסכם הפיוס עם טורקיה, ההתחממות ביחסים עם רוסיה, עליה באחוזי הביקורים הרשמיים של בכירים ממדינות העולם, ועוד.
לאחר כל זאת, שומה עלינו לזכור: לב מלכים ושרים ביד ה'.
עוד בפרויקט סיכום השנה:
