הבחירות לנשיאות בצרפת מורכבות משני שלבים. בשלב הראשון מספר המתמודדים איננו מוגבל; כדי להצטרף להתמודדות די להציג מספר מסוים של חתימות מראשי ערים במדינה. אם אף מתמודד לא מקבל את רוב הקולות, כלומר למעלה מ־50 אחוזים, מתקיים סבב שני שבו על האזרחים לבחור בין שני המתמודדים שהגיעו ראשונים בשלב הראשון.
קורה שכמעט כל הסקרים מכתירים את לה־פן כמנצחת בסבב הראשון – כלומר זו שתזכה במספר הקולות הרב ביותר – אך אין כרגע אפילו סקר אחד המנבא לה ניצחון סופי והיבחרות לנשיאת צרפת. הרעיון העומד מאחורי השיטה הוא שכדי להיבחר לא די ברוב יחסי, אלא יש צורך ברוב אבסולוטי. הסקרים מעניקים ללה־פן רוב יחסי (כרבע מהקולות), אך זה עדיין לא מאפשר לה לנצח את כל השאר בסבב השני. בשלב המכריע הזה שמאלנים עשויים להצביע למועמד הימני וימנים למועמד השמאלני, ובלבד שלה־פן לא תיכנס לארמון האליזה.
צרפת היא אחת המדינות החשובות והמרכזיות באירופה ומכאן שהיא חשובה גם לישראל, ויש בה גם קהילה יהודית גדולה בת כחצי מיליון איש. סקירה של המועמדים המובילים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, חושפת את עומק הבעיה מזווית יהודית וישראלית.
השילוב של ארבעה מועמדים, בהם שניים בעלי השקפת עולם קיצונית, מקבל אופי נפיץ הרבה יותר בעקבות העובדה שנכון לכתיבת שורות אלו, כ-40 אחוז מהצרפתים עדיין לא החליטו במי הם יתמכו. במקביל, תומכיה של לה פן באופן גורף ותומכי מלנשון באופן פחות גורף, יגיעו בהמוניהם לקלפיות ויתנו רוח גבית חזקה למועמדים שלהם, כאשר כרגע התמיכה עומדת על כ-20 אחוז לכל אחד.
לה פן ידועה במדיניותה האנטישמיים וכמה מיהודי צרפת הבטיחו לעזוב את צרפת אם לה פן תנצח – היא הובילה את הסקרים במשך שבועות לפני הסיבוב הראשון של הבחירות.
אביה של לה פן, ז'אן-מארי – מכחיש שואה ומסית שנאה גזענית נגד יהודים שייסדו את המפלגה שהובילה כעת את בתו – אמר לאחרונה כי צרפת "אינה אחראית" לרצח יהודים שעזרתם של שוטרים צרפתים לעודד נאצים. היא גם התחייבה לאסור על כיפות ועל זכותם של אזרחים צרפתים לקבל דרכון ישראלי – איסורים שלדבריה נדרשו לאכוף על המוסלמים.
תרחיש נוסף הוא העלייה המטאורית של ז'אן לוק מלנשון, אף הוא מחוקק אנטי-ישראלי עם תיעוד של הצהרות אנטישמיות. כעת חשים יהודי צרפת במפגש בין שני הקצוות. מלנשון עלה למקום השלישי בסקרים , עם כ -20% מהקולות.
מלנשון, בן 65, סגן שר סוציאליסטי לשעבר, נולד להורים יוצאי מרוקו. אך הוא תומך בחרם גורף על ישראל. נאמן לסגנון הפופוליסטי שלו, אמר כי מתן אפשרות לישראל לשמור על כמה התנחלויות בגדה המערבית "זה כמו לתת לשודדי בנקים לשמור את הכסף".
בקיץ האחרון פחות מחודש לאחר ששבעה בתי כנסת הותקפו בתוך גל של מחאה אלימה על ישראל על מלחמתה עם חמאס בעזה, שיבח מלנשון את המפגינים. הוא גם גינה את יהודי צרפת על הבעת הסולידריות עם ישראל בעצרת תמיכה מול שגרירותה.
מלנשון לא הזכיר את התקפות בית הכנסת ואת גל ההתקפות האנטישמיות בעקבות המחאה. אבל הוא המשיך לבקר אלפי יהודים צרפתים על תמיכתם בישראל.
עוד אמר מלנשון: "איננו מאמינים כי יש עם העולה על עם האחר" – בדבריו התכוון לרמז על הגדרת היהודים כ"עם הנבחר ".
הרטוריקה הלוהטת שלו בנאומים ובקאמבקים מהירים בדיוני הטלוויזיה האחרונים סייעו לזינוק במספריו של מלנשון בעקבות הקמת תנועתו הבלתי מתפשרת בצרפת בפברואר. כך גם התנגדותו לאיחוד האירופי הלא-פופולארי יותר ולקיצוצים בתקציב שנועדו להניע את הכלכלה המעומעמת של צרפת.
הוא פונה לעניים בהבטחות להגדלת הרווחה, ומבטיח שהכסף יגיע משווקים חדשים שהוא מבקש לפתוח באמצעות שיפור היחסים עם הנשיא ולדימיר פוטין מרוסיה ומדינות סוציאליסטיות עשירות נפט בדרום אמריקה.
מדיניות זו ודבריו עוררו ניכור של יהודים רבים ומנהיגי יהדות צרפת סימנו אותו כאויב ציבורי.
הבעיה הגדולה של היהודים בצרפת ושל יחסי ישראל־צרפת איננה דווקא האנטישמיות הברורה של הימין הקיצוני, ואפילו לא מיליוני הקולות שתקבל מנהיגת 'החזית הלאומית' כתוצאה מבעיות חברתיות וכלכליות שצרפת לא מסוגלת להתמודד אתן שנים רבות; הבעיה היא בכך שסטראוטיפים אנטי־יהודיים אינם עוד מנת חלקו של הימין הקיצוני בלבד. כך קרה שהעיתונאית לאה סלאמה, שמאלנית ממוצא לבנוני, הרגישה בנוח לרמוז בשאלתה ללה־פן על הבעייתיות בכך שיהודים מחזיקים אזרחות ישראלית בנוסף לזו הצרפתית. מי שמעורה בשיח הצרפתי מבין שהכוונה איננה להבדל שבין אזרחות ללאומיות; לא מדובר על אזרחות כפולה אלא על נאמנות כפולה. בצרפת של היום לגיטימי לדבר על "נאמנות כפולה" של היהודים.
הקהילה היהודית בצרפת היא קהילה חיה ותוססת, ובפריז הבירה מצויים מאות בתי כנסת. לעומת מקומות רבים אחרים באירופה, קל יחסית לקיים חיים יהודיים בצרפת. ביטויים של אנטישמיות והכחשת שואה אסורים בחוק הצרפתי. עם זאת, תפיסות אנטישמיות נעשו בשנים האחרונות יותר ויותר רווחות בציבור הצרפתי. הן מבוטאות אמנם ברמז ובלשון עקיפה, אבל הן קיימות בכל מקום. רשימת המועמדים בבחירות לנשיאות משקפת זאת שוב.
