ראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו עזב הלילה בפעם האחרונה, לעת עתה, את לשכת ראש הממשלה בירושלים. שיירת השרד שהתרגלה בשנה וחצי האחרונות לעשות את הדרך מראש העין לקריה בתל אביב, הכפילה הבוקר את גודלה, כיאה לשיירה שהופכת משיירת ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון לשיירת ראש הממשלה, ועשתה את דרכה ללשכה הראשונה ברחוב קפלן בבירה.
התיאור הזה היה יכול להיות נכון ומדויק לולי שרשרת אירועים פוליטיים שהפכה את בנימיו נתניהו, אחרי 12 שנה רצופות כראש הממשלה, לראש האופוזיציה, ואת בני גנץ לנושא התואר מפוקפק – ראש הממשלה הבא לשעבר. 2 תרחישים מרכזיים יכלו להביא את האירוע לכדי מימוש.
1, נתניהו וגנץ מסתדרים, הראשון מסכים להעביר לתקציב דו שנתי והשני לא נגרר אחרי הפרובוקציות של שר המשפטים דאז אבי ניסנקורן, ובהגיע היום השניים מתחלפים, ברוח טובה יחסית.
2, נפתלי בנט ויאיר לפיד לא מצליחים להגיע להסכמה על הקמת ממשלה בראשות יו"ר מפלגה עם 6 מנדטים בשותפות נציגות של התנועה האיסלאמית, אנחנו יוצאים בלית ברירה לסיבוב בחירות חמישי, ובאופן אוטומטי, אם לא מוקמת ממשלה עד ה-17 בנובמבר 2021 גנץ הופך לראש הממשלה, ולכולנו נותר לדמיין איך זה נראה.
החרטה
אין ספק שבמחשבה לאחור, נתניהו מתחרט עמוקות על הפרת ההסכם. הוא עצמו לא יודה בכך בפומבי, אבל שותפיו הבכירים אומרים זאת בפה מלא. נתניהו, לפי התרחיש, אמנם היה נפרד היום מהתואר ראש ממשלה, אבל היה ממשיך בפועל לנהל את הממשלה.
גנץ, לא איש דומיננטי במיוחד, ללא ניסיון מדיני משמעותי, וללא תאוות שליטה חריגה, שאילולי היריבות הפוליטית והקמפיינים המלוכלכים די מעריך את נתניהו, היה בשמחה נותן לו מרחב פעולה גדול, בפרט בנושאי חוץ ובכלל.
נתניהו, שהחזיק בקואליציה שבתוך הקואליציה 54 מנדטים, מול גנץ שהחזיק ב-12-15 מנדטים (תלוי לפי מתי סופרים), היה ראש הממשלה בפועל כמעט לכל דבר ועניין. הוא היה שולט על המשרדים המרכזיים (למרות שהוא עצמו היה יכול להיות רק ראש ממשלה חליפי ולא שר, בעקבות כתב האישום נגדו), מחליט על סדר היום של הממשלה, וגנץ כנראה לא היה מעז לא לזמן אותו למסיבות העיתונאים, כמו שנתניהו עשה לו פעם אחר פעם.
גם גנץ כנראה די מתחרט על מה שקרה. הוא יושב היום בממשלה עם שנואי נפשו, יריבו לא מכבר יאיר לפיד לקח לו את התפקיד ראש הממשלה החליפי, מתעתד להפוך בעוד כשנה וחצי לראש הממשלה, והוא נשאר מאחורה, בתפקיד שר הביטחון בלבד, שלא זוכה לגיבוי, לא מאגפי הימין בקואליציה, ולא מאגפי השמאל בקואליציה, לצעדים שנדרשים לביטחון ישראל.
כמו שאמרנו, לפני שהשניים התקוטטו על כל דבר, גנץ העריך את נתניהו והיה שמח לכהן לצידו כראש ממשלה, זוכה ביחד איתו לקרדיט על הישגים רבים שאם השניים היו מסתדרים היו יכולים להביא, בזמן שלפיד הולך ונובל באופוזיציה המתייבשת.
התשובה
אין ספק שאם היינו מחזירים את הגלגל אחורה, השניים היו פועלים אחרת, אבל שאלת השאלות היא – האם יש עדיין סיכוי?
טכנית, התשובה היא כן. אם גנץ מרים עכשיו טלפון לנתניהו ומציע לו להקים ממשלה, בראשות גנץ, הוא מקבל תשובה חיובית מיד. (ייתכן שבמצבו הנוכחי נתניהו אפילו יוותר על הרוטציה ויסתפק בתפקיד ראש הממשלה החליפי לכל הקדנציה).
הבעיה היא, שהקואליציה הזאת כוללת 61 מנדטים מאבי מעוז עד אלון שוסטר. האם בצלאל סמוטריץ' יסכים לשבת בממשלה תחת בני גנץ? האם אלון טל יסכים לשבת בקואליציה עם אריה דרעי? בכדי שהמהלך הזה יצליח, השניים צריכים תמיכה מלאה של המחנה שלהם, מה שכלל לא מובטח.
וזו לא הבעיה היחידה, בני גנץ, בשונה מתניהו, אין לו עור של פיל, המתקפות הבוטות שספג בפעם הקודמת שהקים ממשלה עם נתניהו, עדיין צרובות לו עמוק בלב, הוא בעצמו כנראה לא בטוח ביכולתו הנפשית לעבור את זה שוב, בפעם השנייה, בעצימות כפולה.
אבל בפוליטיקה, כמו בפוליטיקה, אף פעם לא תאמר אף פעם, אבל אם להעריך במידה רבה של וודאות, הסיכויים נמוכים.
הדמיון
אם הכל היה הולך כמתוכנן, ניתן להעריך שגנץ אפילו היה מוותר לנתניהו על בלפור, והוא היה עושה הבוקר את דרכו מבית השרד שמשפחתו כל כך מחבבת ללשכה החדשה שהייתה מוקמת עברו במתחם משרד ראש הממשלה, והמשרד היה כולל מנכ"ל, לשכה, יועצים בדומה ללשכת ראש הממשלה, והיה אחראי על ניהול אדמיניסטרטיבי ופוליטי של חצי מהממשלה.
למעט המילה הנוספת בתואר, ההזזה מושב אחד ימינה בכסאו בחדר הממשלה ובשולחן הממשלה בכנסת, ושינוי סדר הדוברים בפתח ישיבת הממשלה ובטקסים ממלכתיים, קשה להאמין שאזרחי ישראל ואולי גם נתניהו עצמו, היו שמים לב להבדל שהתרחש בחצות שבין ה-16 ל-17 בנובמבר.
במקום זה גנץ נושא בתואר הלא רשמי של הממורמר הראשי בממשלה ונתניהו מעביר את זמנו בחידוד פאנצ'ים לנאומים ובשיחות עם גולשים ברשת החברתית טוויטר.
הזדמנות נוספת?
שאלה לא פחות מעניינת היא האם השניים עוד יכולים למצוא את עצמם בכסא ראש הממשלה, אחרי הבחירות, בממשלה שבשליטתם המלאה.
לגבי הגנץ הסיכויים לכך כנראה קלושים, למעט אם לפיד ילך בעקבות אביו ויחל בתהליך הידרדרות, אז אולי בני – עיניים כחולות – גנץ יחזור לעמדת מושיע השמאל, ובהתאם לתקדים החדש לפיו השמאל חובר לערבים, ואם עם רע"מ אפשר, אז אפשר גם עם המשותפת, הוא אולי יצליח להרכיב קואליציה.
גם לגבי נתניהו הסיכויים לא גבוהים, אלא אם יצליח להמציא את גוש הימין מחדש ומפלגה שתקום משמאל לליכוד (נוסח כחלון) תצליח לגרוף לו את המנדטים הדרושים להקמת ממשלת ימין. לא פלא שנתניהו מריץ סקרים על מפלגה בראשות שיקלי וכדו'.
על הדרך הוא יצטרך להתמודד עם החוקים שיאושרו כנראה עד אז נגד ראש ממשלה עם כתב אישום, וגם בתוך הליכוד הוא צפוי להידרש לצלוח פריימריז בו יולי אדלשטיין כבר הכריז שיתמודד, והוא לא יהיה היחיד.
תרדו מזה טוב מאוד שעזב הוא משלהם ורק היה סוס טרויאני להפיל את ביבי הכל היה בשביל זה אז תרדו מזה