מהיום הראשון לפתיחת הסניף המשופץ של "מעדני קרויצפלד" במרכז השכונה החרדית, שם יקוב קרויצפלד לב לתופעה מוזרה. כמעט כל עוברי האורח החולפים ליד החנות, מפנים את ראשם לצד שכנגד ומחישים את צעדיהם. כאילו נודף משם ריח רע או נשקפת ממנו סכנה לבריאות הציבור.
מה זה יכול להיות, תמה הקרויצפלד בינו לבין עצמו. למה אנשים מביעים סלידה מהחנות המשופצת? אחרי שהתופעה חזרה על עצמה כמה ימים, החליט לברר את העניין. הוא לבש את החליפה והמגבעת השחורה ונעמד בפתח החנות.
– "היי, אברכצ'יק, סליחה רק רגע", הוא פונה לאחד מהחולפים על פניו בזריזות, "אולי אתה מוכן להיכנס לחנות? בוא תיכנס, בבקשה. אני חייב לשאול אותך משהו מאוד חשוב".
– "מצטער, אין לי זמן", משיב הלה מיניה וביה.
– "אולי בכל זאת?", מנסה הקרויצפלד בקול מתחנן, "זה עניין ממש-ממש חשוב מאוד".
– "נו, אם ככה…", הפציינט נכנס בצעדים מהוססים.
– "תראה, אני מבין שאנשים החליטו להחרים את החנות שלי. זו זכותם. אבל לפחות אני חייב לדעת למה. מה יש? מה קרה? אוכל לא טוב? לא טרי? מלוכלך? תגיד לי מה הבעיה. אולי אני יכול לפתור אותה".
– "האמת, אני לא כל כך בעניינים, אבל מה שאני כן יודע זה שהאנשים בשכונה שלנו רוצים רק הכשר מהדרין. כמו בחנות ממול".
– "הכשר? אח, שטויות! אין שום בעיה עם הכשר בחנות שלי. הנה, תראה, החנות מלאה תעודות הכשר בכל הקירות. תסתכל טוב. כאן וכאן וכאן. בכל מקום תלויה תעודה. תקרא איזה יופי של הכשר: הריני מאשר בזאת כי חנות "מעדני קרויצפלד" כשרה למהדרין מן המהדרין בפיקוח רבנים יראי שמים וגדולי תורה חשובים החפצים בעילום שמם"…
האורח קורא את נוסח כתב ההכשר ולא מאמין למראה עיניו. "סליחה אדון קרויצפלד, אבל זאת תעודה מזויפת. הכל כאן פיקטיבי".
יקוב קרויצפלד נעלב עד עמקי. "מזויפת? איך אתה יכול להגיד כזה דבר? הרי אני בעצמי כתבתי וחתמתי על זה. אני בעצמי בידיים שלי. מזוייפת הוא אומר לי, א'חוצפה".
– "למה אתה מתרגז? אני לא אמרתי שלא אתה כתבת את זה. אבל מי שמוסמך לתת תעודת הכשר זה רבנים שהסמיכו אותם לזה. עם כל הכבוד, אתה בתור בעל הבית, לא יכול לתת הכשר לעצמך".
– "אני נותן הכשר לעצמי?", קרויצפלד נזעק, "למה אתה סתם משמיץ אותי? מה פתאום! תקרא. הנה, כתבתי כאן בפירוש מעל החתימה שלי שהכל בפיקוח רבנים יראי שמים וגדולי תורה. הכל פיקס. אני בעצמי חותם על זה".
– "ולמה הם בעצמם לא חותמים על ההכשר?"
– "הם לא מוכנים לחשוף את עצמם. אבל אתה יודע מה? בוא אני אגלה לך סוד, שישאר בינינו. מדובר ברבנים הכי־הכי חשובים שיש. ממש הכי בכירים. כולם מרננים ורבננים, עם המון זקן לבן ומלא פאות מכל הכיוונים. תהיה רגוע. אני יכול רק לתת לך רמז קטן: זה לא אף אחד מהרבנים שהתמונות שלהם תלויות על הקירות".
– "מה זה לא מוכנים לחשוף את עצמם? אין כזה דבר. ממה יש להם לפחד?"
– "הם לא מפחדים. מה פתאום. רק לא נעים להם שידעו שהם נותנים לי את ההכשר, בגלל שהם לא רוצים להעליב את כל רבני השכונה שפסקו שאסור לתת לי הכשר. זה הכל. אתה מבין, אם הציבור ידע שהם מצפצפים על כל הרבנים שאוסרים לתת לי הכשר, יהיו להם בושות גדולות. הם לא רוצים להתבזות".
– "ולמה כל רבני השכונה פסקו שאסור לתת לך הכשר?", ניסה האברך להיתמם.
– "אה, זה בגלל שבעבר תפסו אותי שאני מוכר מוצרים לא כשרים. זה הכל. יכולתי להסביר להם שעם כל הכבוד להם, לי יש גישה אחרת בכשרות. אני מאמין שהציבור החרדי צריך קצת להיפתח לכל מיני מוצרים שאין להם כשרות מהודרת. מה יש? למה לא? אני נגד התבדלות – אבל באווירה הקפדנית הקיצונית שיש בציבור החרדי, העדפתי לגמור את העניין בהתנצלות".
– "נו, והם לא קיבלו את ההתנצלות?".
– "בהתחלה הצלחתי איכשהו להרגיע אותם קצת, אבל אחרי שתפסו אותי כמה פעמים, הם קלטו שיש לי גישה עקרונית מתקדמת יותר בנושא הכשרות והחליטו שמבחינתם אסור לי להתעסק יותר במכירת אוכל לחרדים".
– "אם ככה, אז למה שאנשים יקנו אצלך?".
– "אוח, תהיה לי בריא. כל זה היה בעבר. לפני השיפוצים. מאז שעשיתי שיפוצים בחנות, הכל חדש לגמרי. מי שנכנס לחנות לא יכול לזהות אותה. דקורציה חדשה, שולחנות חדשים, תפריט חדש, הכל חדש. יכול להיות שבקרוב יהיה לנו גם שם חדש. היום, אחרי השיפוצים, אנחנו יותר כשרים מכולם. הנה, תראה: בכל שולחן יש ברכון ברכת המזון מחובר לשרשרת נחמדה, כדי שלא יפול על הרצפה ויהיה ביזיון של פסוקים חס ושלום. וחלילה. זה רמה אחרת לגמרי של כשרות. חוץ מזה יש לי עוד מעלה שאין לאחרים. אני לא מתערב בדירוג ההכשרים. כל מוצר שכתוב עליו כשר, מבחינתי הוא כשר למהדרין. אצלי לא מבזים אף אחד. כל ההכשרים מהודרים באותה מידה".
– "סליחה", מנסה האברך להסביר לאדון קרויצפלד בעדינות, "למה אתה אומר שהכל חדש? הרי אתה בעצמך לא חדש. אמרת שיש לך גישה מתקדמת יותר בנושא הכשרות. אתה מאמין שהציבור החרדי צריך קצת להיפתח לכל מיני מוצרים שאין להם כשרות מהודרת. אתה נגד התבדלות".
– "אתה צודק. השקפת עולם זה דבר שטבוע אצל האדם בפנים. השקפת עולם לא מתחלפת לבן אדם ביחד עם השיפוצים שהוא עושה בביזנס שלו. אבל אל תשכח שאני בעצמי חתום על תעודות ההכשר כאן שכתוב בהן בפירוש 'מהדרין מן המהדרין'. מילה שלי זאת מילה. אם אי אפשר היה לסמוך עלי בעיניים עצומות, הייתי נותן לעצמי הכשר כל כך גורף עם רשימה כל כך מכובדת של מרננים ורבננים סודיים?".
ענקקק
חזק ביותר!!!!
כל מילה זהב.
אהבתי
ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות, יפה מאוד
אין על וורצל. חד שנון מבריק מצחיק ומשעשע. הטור הסאטירי הטוב ביותר שיש בעיתונות. בבקשה להביא אותו כל שבוע, כי אני לא מקוראי יתד!
כתוב מצויין. משפחה בבעייה.
שני לייקים!!!!
תגידו גם אני חייב לכתוב 'ע-נ-ק' או משהו מעושה כעין זה?!
מה שנון כאן?! יותר משנינות יש כאן רשעות. איך יתכן לצאת נגד שבועון אחד, בעוד שלשבועונים אחרים (שיש להם אותה סמכות כשרותית) לא נעשה מאומה?!
אין כאן צביעות עד לשמיים?!
למי המונפול להחליט מה כן ומה לא? למי בדיוק? לוורצל? לאותו אברך שלא הגיע לקרסולי קרסוליו של מחזיר התשובה האגדי רבי משה גרילק?!
ממש לא אהבתי. קטן עד להחריד.
גם אני מצטרף למוחה כנגד הדרת משפחה.
איך יתכן לאסור את העיתון היחידי שאינו מגמתי!!
אנחנו רוצים גם לדעת מה קורה עם חכמי הספרדים
ואדמו"רי החסידים. ואין אנו יכולים להסתמך רק על יתד
שאינו מסקר בהגינות גם לא את כל צד הליטאים. כידוע.