"חרדים חדשים", אין דבר כזה. או שהם "חרדים", או שהם "חילונים ישנים"…
וכך הבהיר מרן הסבא מקעלם זצוק״ל (בספר אור הרש״ז תח־תי): הגמרא אומרת – "כהנים זריזים הם". מפרש רש"י: "שכולם היו בני תורה וחרדים ונזכרים, ולא אתו לחתויי משתחשך". על סמך דברים אלו ניתן להניח, שהחינוך שניתן בבית הכהנים היה חינוך מעולה. הנחה זו מתחזקת בעובדה שאכילת קודשים ותרומה בטהרה, צריכה זהירות רבה על כל צעד ושעל. כך כל הענינים הקשורים בעבודת הקודשים. משום כך החמירה התורה בדינה של בת כהן.
הסיבה הראשונה היא, שמי שמקבל חינוך נעלה יותר, תובעים ממנו יותר. על כן, זו שהתחנכה בבית שבו היו כולם "בני תורה וחרדים ונזכרים" -כלשון רש"י, בדין שתקבל עונש חמור יותר, שריפה. בנוסף לכך, "את אביה היא מחללת" – כפשוטו. היא מוציאה לעז על בית אביה.
זה גם החוב, הכבד מנשוא, שרובץ על כתפו של כל "חרדי".
כל אחד התחנך ב"בית כהונה" – היכלי התורה. כל אחד צריך להזהר שלא "יחלל", חס וחלילה, את בית חינוכו. כל "חרדי" חייב לדעת שהוא דוברה של היהדות החרדית, גם בשתיקתו. עליו להפעיל חיישני יתר. ההתנהגות צריכה להיות ראויה למאכל אדם. הלשון, אסור שתהא אנורקטית, עניה וזולה, ולא מתלהמת ובוטה. אסור למבטו להיות נקודתי. הוא חייב להיות פנורמי, רחב. ליהדות האמיתית יש קול, מראה וצבע מובהקים משלה, והם חייבים להדהד. חייבים להיות מודעים לחובת הזהירות הנוראה.
אז מהו "חרדי?" זו אינה הגדרה סוציולוגית! מי שמקבל את מרותם של מרנן ורבנן עיני העדה שליט"א, במעשיו ולא בתאוריה, הוא חרדי. מי שלא שינה את שמו, את לבושו ואת שפתו, מי שמנהל את משפחתו ומחנכה על פי על ההגדרות האלה, הוא בשר מבשרה של היהדות החרדית. גם אם הוא לא זכה להסתופף בבית המדרש ולחבוש את ספסליו. אף אם נאלץ לעזוב את מקור חיותו של העם כדי לעסוק לפרנסתו, השאלה היא מה השאיפה שלו? מה שיעיד עליו הם התמרורים שהציב על אם דרך חייו – מה הוא רוצה שילדיו יהיו ובאיזו דרך הוא מוליכם? היכן הוא ה"עצור" שלו והיכן תמרורי האזהרה!
השאלה שתגדיר אותו היא – מה יקרה כשהוא יחשוב שהוא צודק אך גדולי ישראל יחליטו ויורו אחרת! האם יעשה ככל אשר יורוך, גם כשזה לא נוח לו ולא תואם את מפת הדרכים ששרטט. האם אפילו כשיורו על שמאל שהוא ימין, לא יכשול בטסט, במבחן הנהיגה.
בל נשכח! יכולים להיות ח"ו כאלה שנראים חרדים, והם חילונים ישנים ר"ל. עלולים להיות כאלה שחזותם מוכיחה עליהם, אבל התנהלותם מוכיחה עליהם אחרת. יש כאלה שמייבאים ארס ורעל, בצלופן של אידיאלים. יש כאלה שאינם מקבלים את סמכות עיני העדה ואינם מצייתים, גם באצטלה חרדית – ובכל הדורות היו חריגים מהסוג הזה. לעתים זה עלול להיות מאחורי מסכה של איצטלה דרבנן.
אם מישהו חושב שדרכה של תורה, כפי שהיא מנווטת על ידי עיני העדה, מוטעית וזקוקה למקצה שיפורים, הוא איננו "חרדי חדש", אלא חילוני ישן! אם יש משהו שיודע מה הם תובעים והוא בוחר לפעול אחרת או להיראות אחרת, אם חשוב לו להדגיש שהוא לובש מדים אחרים, הוא לא חרדי חדש. הוא לא חרדי! הוא מתהדר בנוצות לא לו, על חשבוננו. אדרת החרדיות שלו עשויה מבד זול, ומחורר. כאלה היו ועודם החילונים הישנים! ה"מיזרוחניקים" ההם!
"אם בחוקותי תלכו", שח הגאון רבי נחום זאב בנו של מרן הסבא מקלם: מהו "התלכו"? – שאל, והמשיל משל: לעיתים אנו רואים קבוצת אנשים שיושבת סביב שלחן. למראית עין, כולם נראים זהים. אתה לא מבחין בשונות מבדלת ביניהם. אבל כאשר הם קמים ללכת, פתאום ניתן לזהות מי צולע על ירכו. המבחן הוא ה"תלכו"! בישיבה, בדרך כלל כולם נראים זהים. כך גם בכולל. כאשר נאלצים לעזוב את כתלי בית המדרש החם והמגונן, מתחיל מבחן ה"תלכו". באותה שעה ניכר על האדם האם 'בן תורה' הוא, או שמא רק שהה בישיבה. האם הוא "חי" בבית ד', או רק התקיים שם. האם הוא נוטל עמו את הישיבה ואורחותיה גם כשיוצא לנדוד בנתיבי החיים, או שמא גם כשהיה שם הוא כבר עמס על כתפיו את העולם החיצון. בישיבה, אי אפשר היה לזהות. אבל בעמידה, בשעת מבחן ה"תלכו", רואים שהוא צולע על ירכו הרוחנית. יש "חרדים ישנים" גם מחוץ לכותלי המבצר! יש "חילונים ישנים" גם בפנים!
כשהסוגיה הזו עמדה על הפרק הפוליטי, הטריח ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אהרן ליב שטינמן שליט"א את עצמו לבית שמש. בדרשה כאובה מעומק הלב הוא השמיע דברים כדרבנות. בתוך דבריו, כשאפיין בין "טוב" לטוב, הוא ניסח את ההגדרה. וכך אמר: "ישנם כאלה שאינם מקפידים על 'מים אחרונים' בסוף הסעודה, ועדין הינם חרדים! אבל בודדים עושים מזה מפלגה"!
מי שעושה מזה מפלגה, מעיד על עצמו! נכון, היו כבר בהיסטוריה כאלה שהקימו תנועה, סיעה, מפלגה. הם צירפו אליהם כאלה שעזבו את הישיבות. אבל אז זו היתה תנועה של 'ציות והגשמה' שכל מטרתה היתה לקחת את רוח הישיבה כדי שתנשב בתוך החיים. כל הכוונה היתה להשאר בן תורה ו"ישיבה־בוחר" גם מחוץ לכתלים, ולהפוך את זה לכח משפיע.
רבים כדוגמת אלה נמצאים בינינו, גם כיום. כמו אז, הם מנהלים משפחות מפוארות. הם חרדים ישנים. הם בשר מבשרנו. גם בעבודתם, בכל תחומי החיים, הם שגרירים נאמנים ליהדות הנאמנה. בני תורה וחרדים ונזכרים. בניהם של אלו ימשיכו להיות לבנים בבניינו של הדור הבא של הישיבות. אמנם הם לא שוכני בית המדרש, אבל "לא עשו מכך מפלגה".
בגעגועיהם הם מתאחדים בבתי מדרשות ומתלכדים לשיעורים – ולא לשיעורי הדף היומי בלבד אלא ללימוד הישיבתי ולאורחות החיים שהוא מכתיב. לא רק כי הם מצהירים 'לא עזבנו', אלא כדי להתחמש לקראת מלחמת התורה שהם מנהלים מטעמנו גם במחוזות החיצוניים. זאת בניגוד לקבוצת מיעוט שיצרה אי־דיאולוגיה הקוראת לרע "טוב", והופכים אי־ציות להגשמת מאוויי לב ופילוס נתיבי מילוט, דרכים חדשות. זאת הפניית עורף, אפילו כשהדרך החדשה הזו עוברת גם בבית המדרש, סוללת דרך לאידיאולוגיית "גם וגם"! אלה לא חרדים חדשים. רבים קדמום. גם ראשוני "המיזרוחניקים" עטו לראשם "כיפה שחורה". גם חלוצי הדתיות הלאומית התהלכו "בחליפה ומגבעת" לראשם. כבר החילונים הישנים התריסו מאי אהנו ליה רבנן וניסו להטות את אפיק הנהר.
שערי היהדות הנאמנה פתוחים לרווחה לכל מי שאיננו גייס רוחני חמישי. זו חובתנו. דלתות הבית פתוחות למי שנוכחות משפחתו וחזותה אינה מרעילה את בארותינו, ואת רחובותינו.
תנאי הקבלה ליהדות הנאמנה הם אחרים לחלוטין. רבים וטובים ממעצבי היהדות החרדית, לא זכו להמשיך ולהסתופף בבית המדרש. רושמי ההשקפה, במקרים לא מעטים, אינם אברכים. האוחזים בהגה הציבוריות, אינם "לומדים", על פי הגדרתו הנעלה של המושג. העובדה שאנשים מתפרנסים, אינה מונעת מהם להיות 'בני תורה'. לאלו אין שום בעיה להבהיר את מה שיושב חזק בתוך תודעתם, ש"הנסיבות הפכו אותם לשווים פחות מהאברכים שממיתים עצמם באהלה של תורה, אלה שמחזיקים בתורתם את השמים שלא יפלו מעלינו".
אולם, הם חושבים, מדברים ונראים בדיוק כמו אברכים. את כבוד "בית אביה" אינם מחללים. ברוכים הנמצאים בצל קורתנו. השערים מעולם לא נסגרו על שומרי אמונים.
בשעה שרוח עזה מנשבת בחוץ, זו גם חובתנו. היהדות הנאמנה משקיעה רבות בקירוב רחוקים. טובי בנינו יוצאים אל השדות, להציל מן הארי הרוחני, מן הנמר הכפרני, מהדב האורב לנפש ומהברדלס הטורף. בל נשכח שרבים מילדיהם של כאלה שאינם עונים בדיוק על ההגדרה המלאה של "בני תורה", עמדו לימים בראש העשיה של היהדות התורתית. רבים מאלה ששותפים בשינוע מערכות החיים של היהדות החרדית, רבים מאלה שמפעילים את מנגנוניה, באו מהתם – בזכות הדלת הפתוחה. הם בולטים בראשות ישיבות, ברבנויות הקהילות, בראש ארגונים, כטובי המסבירנים, ובתנאי שאין מדובר בבנים למפלגה שדוגלת ב"לא למים אחרונים"! בוודאי כאשר מדובר בחרדים גמורים, "חרדים ישנים", שלא זכו לחבוש את ספסלי בית המדרש עקב הנסיבות.
ישראל ערבים זה בזה. ראשי התנועה הישיבתית שהוקמה ע"י מרנן ורבנן ובראשם מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל כדי לשאת את נס ההשקפה הטהורה בחיי המעשה, הרימו את הדגל, דגל התורה, דגל האחריות, דגל הערבות. דוקא כמלחמה ב"חילונים הישנים", ב"מיזרוחניקים העתיקים" ו"בפא"יניקים האתמוליים", אנחנו מאמצים את כל אלו הכלולים בהגדרת "החרדים הישנים". הם יצטרפו וינהלו את מלחמת התורה, שם, בשדה המערכה. הם יחממו את הגיזרה כנגד מגמת ה"אשר קרך" בדרך.
כך או כך. אין חרדים חדשים! או חרדים, או חילונים! או חרדים ונזכרים, או חילונים ישנים.
חוק מיהו חרדי עולה לחלל האויר, על הצעת החוק חתומים כתבי 'יתד נאמן' והנה הם לא שונים מחוגים מסויימים מאד בציבור החרדי, ש'גדולי ישראל' בהגדרתם, הכוונה לגדול מסויים מאד, וכל מי שלא שייך נדביק לו שמות וכינויים 'חרדי חדש' 'חילוני ישן',
משום מה החסידים שותקים, החסידים שרבותיהם גם הם לא תחת הגדרת 'גדולי ישראל' ביתד נאמן, כפי שהרב שטיינמן לא נקרא מרן, כי הוא לא שייך לגדולי ישראל.
החסידים נחיתים כלפי לבלרי יתד נאמן, ובמקום לעמוד ולומר 'דרכינו, דרך התורה, גם היא לא הייתה מעולם כפי שאתם מציגים אותה, תקבעו לכם את דרכיכם, ואל נא תכפו את דעת 'גדולי ישראל' היחידה שלכם, על הכלל.
במאבק על ההגדרה 'מיהו חרדי' עומדים החסידים בצד, חושבים שהאש לא תגיע אליהם, ונותנים לאנשי 'טוב' לנהל את המאבק,
הדבר היחיד שמרגיע כאן, זה שאנשי 'יתד נאמן' ושות' עושים את עבודת הצד השני ביעילות שאין דומה לה, וכמו מקרה הרב שטיינמן שהתפוצץ להם בפרצוף, וגרם לקבוצה גדולה בציבור הליטאי להדיר את העיתון מביתו, כך גם המהלך הזה.
בברכת הצלחה לכולם
לאלחנן. מה לעשות שפרידמן צודק בכל מילה. אני יודע שלפעמים קשה לשמוע דברים כאלה, אבל אלה דברים כדורבנות, וכל מילה בסלע!!!!
הבה ונעשה חשבון נפש האם לא אנו עצמנו גידלנו את אותו דור של "חרדים חדשים" בכך שהקמנו לנו מוסדות "חניוקים" כביכול, מה שלא היה קיים לאורך כל ההסטוריה שבתוך הציבור החרדי היו ש"דאגו" לשלום ילדיהם (וכידוע על רבים מגדולי ישראל שלמדו בת"תים יחד עם בני בעלי בתים ואף ספק שומרי שבת ויצאו מה שיצאו).
אם כן ברגע של אמת, בואו חשבון, האם לא מעשינו גרמו, האם לא אנו עצמנו באותה הפרדה שנועדה לשרת את רצוננו בחינוך תורני יותר, או לחילופין מאווינו בכבוד ו"סטייל דתי" כביכול, ובכך שנמנענו מלקבל חוגים ועדות מסוימים, או בעלי רמה דתית מסוימת אשר איננה תואמת את אורח חיינו, גרמנו לאותה תופעה ההולכת וצוברת תאוצה לנגד עינינו כשאין לאיל ידינו לעשות דבר.
ומי הוא שיענה ביום דין: "ידינו לא שפכו את הדם הזה…"
סוף כל סוף מישהו ב'יתד' עשה סדר בהגדרה שהם יצרו 'חרדים חדשים'.
עד שבא ר' ישראל פרידמן, כל קוראי 'יתד' ידעו שעל פי דעת הכותבים (ושולחיהם…) כל מי שאיננו ספון אחרי נשואיו בין כתלי הכולל, הרי הוא אינו בתוך המחנה, באופן גורף וללא יוצא מן הכלל.
ר' ישראל פרידמן ברוב כשרונו ובאופן מעולה, בא והגדיר את הדברים. השאלה היא אם דעתו היא דעת יחיד או שהוא משקף את דעת כל הכותבים.
השאלה היא, האם גם מנהלי הסמינרים והחדרים והבתי ספר רואים את הדברים באותה צורה.
אני חרדי ישן שעובד לפרנסתו והולך עם חולצה כחולה.
כמו סבא שלי ז"ל.
ואלו שלומדים כל היום עם חרדים חדשים.
ושילכו ביחד עם הדיקטטורים שלא נותנים מנוחת הנפש.
האם צריכים לחיות כל הזמן בלחץ חברתי?
איני מבין מה לכם כי נזעקתם כולכם, וכי לא אנו בלבד אשמים במצב שנוצר, והלא שנים רבות היו בתלמודי התורה החשובים בב"ב, ובפרט בבתי החינוך לבנות, כיתות מיוחדות לבנות בני 'תיירע' (תורה) וכיתות מיוחדות לבנות שאביהן לא זכה ועקב עול הפרנסה (שאגב, גזירה זו נגזרה על אדם הראשון – בעצבון תאכלנה כל ימי חייך) יצאו להתפרנס בכבוד, ובוודאי קובעים עיתים לתורה בשיעורים וכדו', להן היה כיתות מיוחדות, ומאחר שכן, מי נזכר כעת לבכות ולזעוק נגד ה"חרדים החדשים" (-שהגם שעדיין לא הצלחתי לרדת לעומק המושג, מי הם חרדים חדשים) הלא אנו באפליות שערכנו בכיתות אצלנו בבתי החינוך גרמנו לכל זאת.
והדרוש מאתנו כעת הוא להחזיר עטרה ליושנה כפי שכתב זה המגדיר את עצמו חדרי דאוג, לכנס וללמוד כולם יחד בני ובנות אלו שזכו ואביהן יושב ולומד בכולל הוגה בתוה"ק מתוך מסירות נפש שלו, וכן זה שלא זכה ונאלץ לצאת לעבוד לפרנסתו מבוקר עד ערב, ובכל זאת מתוך מסירות נפש של ממש (וכמדומני מסירות נפש זו חסרה בבני התורה שיושבים ולומדים בכולל, עד שאיננו יודעים כלל להעריך זאת), יושבים וקובעים להם לאחר יום עבודה עמוס ומפרך שעה שבה הם עסוקים כל כולם בתורה הק', והוגים בנועם צוף אמרותיה.
ומי שיכול להחזיר את המצב ולשנות את כל התמונה, ודאי יקבל שכרו מן השמים על כך. כי על ידו יתגבר יותר כבוד התורה שבנינו ידעו להעריך על נכון מעלת כל דקה של לימוד התורה (גם כשלא זוכים ללמוד כל היום), וכן להוריד במקצת את הגאווה הפסולה של "בני תיירע" (תורה) שכבר עלה לבני ישראל במאות התקפי לב, עקב הדירות שצריכים לשלם לכל אלו שמתקראים כך, ועשרות נסתלקו מן העולם ל"ע בעקבות כך.
הצעה: מפלגת דף היומי
החרדים החדשים הם החרדים הישנים!!!! ושלא יבלבל את השכל .
החרדים החדשים הם עובדים ולומדים תורה.
החרדים החדשים הם מתקדמים עם העולם והטכנולגיה ולומדים תורה.
החרדים החדשים הם לומדים תואר בעריכת דין ולומדים תורה.
החרדים החדשים הם מקימים את יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ.
החרדים החדשים הם החרדים הישנים שעבדו ולמדו גם .
ישראל פרידמן הוא !!! החרדי החדש
רגע, פרידמן לומד בכולל??
רגע ישראל פרידמן למד בישיבה בכלל הוא הרי למד בישיבה התיכונית בקרית הרצוג