סבב האש הנוכחי בדרום הצליח להפתיע רבים במערכת הביטחון בהיקפו, אך לא בעצם קיומו. לאורך כל השבועות האחרונים ניכרה מגמות סותרות באשר למציאות בדרום: מחד, נרשמה התקדמות ממשית בשיחות העקיפות בין ישראל לחמאס על הסדרה ארוכת טווח, מאידך נרשמו בשטח תקריות אש רבות שעמדו בניגוד מוחלט לדיווחים על הסדרה שנמצאת מעבר לפינה.
למרות זאת, ההנחה היתה (דגש על היתה) כי שני הצדדים יצליחו "לבלוע" את התקריות הללו במטרה להתכנס לסוף החודש, אז יושלם הסכם ההסדרה בין הצדדים.
ואז הגיע המטח החריג אתמול בערב ששוגר בתגובה לחיסול שני אנשי חמאס על הגדר ביום שלישי האחרון. בישראל אמנם ניסו להבהיר לחמאס בשלל צינורות שמדובר בחוסר הבנה, אולם הארגון היה נחוש לנקום את דם אנשיו – והשאר היסטוריה.
כעת, נכון לשעות הצהרים של יום חמישי, הצדדים קרובים יותר למלחמה מאשר להסדרה, למרות ששיחות עקיפות בין הצדדים במטרה להרגיע את השטח מתנהלות כל העת.
אז מה בעצם קורה כאן? איך שני צדדים שעל פניו נואשים להסדרה מוצאים את עצמם רגע לפני מלחמה נוספת? "חמאס רוצה רגיעה. אבל הוא רוצה להגיע לרגיעה מעמדת כוח אחרי שביסס את ה"משוואה" שלו, שכל ירי ייענה בירי, וכן הוא מבקש לגבות מחיר מרבי תמורת השקט. ההחלטה בחמאס לפנות לניסיון להשיג רגיעה כנגד הקלות משמעותיות בסגר על עזה נפלה בימים האחרונים בישיבות מרתוניות של הלשכה המדינית של הארגון שבה השתתפו, ברשותה של מצרים, מנהיגי הארגון השוהים בחו"ל ובראשם סאלח אל ערורי ורוחי מוסתהא", מסביר הפרשן אהוד יערי בטור שהוא מפרסם באתר חברת החדשות.
לדבריו, "אחדים מבכירי חמאס, בהם חוסאם בדראן, לא היססו להצהיר על דבר ההחלטה בפה מלא. ההסבר שלהם: חמאס אמנם נחוש להילחם בישראל עד חורמה, אבל לעת הזו מתחייבת הקלה משמעותית לאוכלוסייה הסובלת ממצוקה קשה, בין היתר רק 2-3 שעות ביממה של אספקת חשמל. סבב ההסלמה החריף הלילה שבו שיגר חמאס – יחד עם ארגונים אחרים – יותר מ-160 רקטות, נועד לחזק את התביעות החדשות שהם מעלים במשא ומתן עם ראש המודיעין הכללי המצרי, הגנרל עבאס כאמל".
יערי סבור כי "התסבוכת במשא ומתן באמצעות המצרים ומלדנוב היא שמעוררת חשש מוצדק להמשך ההסלמה. צריך לשים לב שעל אף ההיקף הגדול של חילופי המהלומות האחרונים נזהרים גם חמאס וגם ישראל מלחצות קווים אדומים לא מסומנים ומשתדלים ככל יכולתם "לשרוט" את היריב אבל לא לפצוע אותו קשה. זהו שיווי משקל מסוכן ושברירי, שכן חרף המגמה לחפש נוסחה לרגיעה, סיכויי ההסלמה עודם גבוהים".
העיתונאי צבי יחזקאלי הסביר הבוקר בראיון ל'רדיו ללא הפסקה' כי "חמאס תמיד רצה עימות מוגבל. ההיגיון החמאסי אומר שלפני הסוף הם כותבים את המשוואה ההרתעתית האחרונה. אם ייכתב בהיסטוריה שעל חיסול שני צלפים חמאס הגיב בעוצמה וישראל התאפקה, המשמעות היא שחמאס קבע עוד מדרגת הרתעה לעימות הבא. אין להם פחד ללכת לעימות כי הם יודעים שאנחנו המבוגר האחראי".
ואיך על ישראל להגיב לנוכח המצב? "אולמרט בעופרת יצוקה הוביל את חמאס לקצה שלו. בעל הבית הנוכחי לא משתגע כמו קודמו, הוא מאוד חושש ולא רוצה מבצע. כשבעל הבית שלנו משתגע הוא משתגע בהיגיון. בעל הבית השתגע זה מבחינתי להתחיל את המבצע הבא ביום ה-48 של צוק איתן בו הפילו את המגדלים בעזה".
רון בן ישי, הפרשן הצבאי של אתר YNET משרטט תמונת מצב בעייתית מאוד מבחינת ישראל. "ירי הרקטות לנגב המערבי מוכיח פעם נוספת שחמאס כבר אינו מורתע. להפך – הוא מנסה לכפות עלינו נוסחת הרתעה משלו. הסיבה להתנהלות הזו: מדינת ישראל הצליחה לשכנע את חמאס שהיא תעשה כמעט הכל ובלבד שלא תיאלץ להכניס את צה"ל למערכה צבאית גדולה נוספת ברצועת עזה. התנהלות הממשלה והקבינט בחודשים האחרונים, פעולות צה"ל בשטח, ניהול המו"מ עם המצרים על ידי ראש השב"כ והתקשורת הישראלית – כל אלה הבהירו לראשי החמאס מעל לכל ספק שישראל מוכנה לספוג הרבה, ובלבד שלא נצטרך לצאת למבצע נרחב".
לטענתו, "השאיפה הזו – המוצדקת כשלעצמה – הפכה למעשה ליעד העיקרי של האסטרטגיה והטקטיקה הישראליות בתקופה הנוכחית. הממשלה בירושלים וראשי מערכת הביטחון בקריה בתל אביב מצהירים אמנם, השכם והערב, שמטרתם היא השגת רגיעה יציבה וארוכת טווח שתיתן ביטחון ותחושת ביטחון לתושבי הנגב המערבי – והם מתכוונים למה שהם אומרים. אבל ממה שקורה בשטח ברור לחמאס לגמרי שהיעד הישראלי המיידי הוא למנוע "צוק איתן" נוסף או מערכה גדולה וארוכה אף יותר בשטח הרצועה".
"הוכחה לכך רואים חמאס והארגונים האחרים בעזה בריסון ובהבלגה שמפגינים הקבינט וצה"ל מול "טרור התבערה" ובתגובות המוגבלות בהיקף, בזמן ובנזק של צה"ל על צליפות ועל ירי תלול מסלול מהרצועה, כולל אלה שבהם נהרג לוחם צה"ל ונפצעו אזרחים וחיילים. צה"ל אינו מהסס לירות על עזתים שמנסים לחדור לשטח ישראל, אך מגלה איפוק וזהירות רבה כשהוא מגיב על שאר הפעולות – משריפת השדות ועד ירי רקטות ופצמ"רים; בין אם חמאס אחראי להן ובין אם מדובר באלה שמכונים "סוררים"".
בן ישי מוסיף: "צריך לשים לב שהמכות האוויריות וירי הטנקים שמנחית צה"ל בחודשים האחרונים בתגובה על ירי לשטחנו מכוונות אך ורק נגד "נכסים" של ארגוני הטרור – הזרוע הצבאית של חמאס ולעיתים גם הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני. הפגיעות בתשתיות הצבאיות מעל ומתחת לקרקע מסבות נזקים כבדים לארגוני ה"התנגדות", כפי שמכנים אותם הפלסטינים, ולעיתים גם אבדות בנפש; זה ללא ספק כואב להם, אבל בעיני ראשי הזרועות הצבאיות של חמאס והג'יהאד זה נתפש כמחיר נסבל ולגיטימי לנוכח ההישג הצבאי והתודעתי.
הם רואים בטלוויזיה איך תושבי עוטף עזה רצים למקלטים לקול אזעקת צבע אדום מדי כמה לילות וימים, ואיך תושבי הנגב המערבי אינם מסוגלים לנהל שגרת חיים נורמלית; ברדיו הם שומעים את תלונות התושבים על שהממשלה אינה עושה דבר, ובמו עיניהם הם רואים את העשן העולה מהשדות ומשמורות הטבע הנשרפים בשטח ישראל, מאות מטרים מגדר הרצועה. אחרי הכל – זרוע צבאית של ארגון "התנגדות" תפקידה להילחם ולהסב נזק לאויב (כלומר לנו) וגם לספוג מכות בחזרה. זה נורמלי".
לדברי בן ישי, "חמאס מסיק ממצב עניינים מתמשך זה שבסופו של דבר ממשלת ישראל תיכנע ללחץ ותיאלץ להיענות לכל תביעותיו בלי ויתורים מצידו. חמאס גם מבין מההצהרות בתקשורת של ראש הממשלה, שר הביטחון, שרי הקבינט והרמטכ"ל שאין עליו איום מיידי של מערכה צבאית גדולה ברצועה – ולכן מרשה לעצמו לאפשר לצעירים להצית מדי יום כמה שריפות בעוטף עזה באמצעות עפיפונים ובלוני הליום, ומה שחמור יותר – הוא ממשיך לנהל כלפי ישראל מדיניות הרתעה המבוססת על המשוואה "ירי (ישראלי) ייענה בירי (של חמאס והג'יהאד)".
מלדנוב: "המשבר ההומניטרי גרם להסלמה"; גרינבלט: "חמאס מוליך למלחמה"
תיעוד מתא הטייס ומתוך הרצועה: כך נראו תקיפות חיל האוויר בעזה
הכל שטויות.
באמנות לחימה זה ידוע
מי שיש לו יותר כוח יש לו יותר כוח סיבולת לא לפתוח במלחמה.
הוא יודע מה יהיה התוצאות אם הוא יילחם.