מפלס המתח יורד סוף סוף. חודש שלם של אזעקות שעברנו, חודש של מתח ומצב חירום שהתאפיין במתחים נלווים כמו נפילת רקטות ,שמיעת קולות היירוטים ושמועות קשות על אבדן חיי יהודים הי"ד או פציעתם, מותיר את רישומיו הלוחצים על הנפש והרגש.
בחודש זה, תשומת הלב של כל אחד הייתה פחות מרוכזת בעצמו, ופנתה לכיוון חוץ, לדאגה לשלום משפחתו, לדאגה על אלו הנמצאים בחזית המלחמה, ולמרות המאמצים לשמור על שגרת חירום, היו אלו ימים לא פשוטים ולפעמים אף קשים ועצבניים. גם מי שיצא 'להתאוורר' אצל משפחות אחרות, גילה לעיתים שגם הן לחוצות לא פחות ממנו, או שעצם האירוח היה כבד עליהן והקשה על שחרור אמיתי.
השבתת מוסדות ה לימוד הוסיפה אש למדורה, כאשר הילדים היו כל העת בבית יחד עם ההורים, השתעממו, והתקשו לגוון ולפרוק את מתחיהם שלהם. בנוסף, הימצאות הילדים כל היום ברצף עם ההורים אינה מצב רגיל והיא יוצרת מתח, בעיות, קשיים ושאלות חינוכיות הקשורות למצב זה.
כעת, אמורים הנפש והרגש להשתחרר אט אט, להתאוורר ולשוב למסלולם הרגיל והטבעי.
זמן אוויר
לאחר חודש מתוח כפי שחווינו, זה אך טבעי ונורמלי לחוש את הלחץ למשך תקופה נוספת. כפי שברעידת אדמה ל"ע נפוץ המושג אפטר שוק After Shock (=רעידות שאחרי הרעידה הגדולה ), כך סביר להניח שהחזרה לשגרה גם היא תלווה ברעידות שכאלו.
לכן, לא חכם לזלזל בילדים שעדיין חשים מתח, שעדיין חולמים על אזעקות ועדיין מנתרים מכל רחש של קטנוע. אין אפשרות לדרוש מהילדים לחזור בבת אחת לשגרה. עלינו להניח להם לחוות עדיין את הזיכרונות ולאפשר איזו שהיא תקופת הסתגלות והתאווררות.
מומלץ לצאת עם הילדים במשפחה אפילו לטיולון קצר ומהנה, ולהשתדל לצבור רגעים חיוביים משותפים שיהוו שחרור ופורקן מהמתח שהצטבר בלב, ברגש ובשרירים.
צבע אדום
חשוב מאוד להתייעץ עם איש מקצוע שיידע לייעץ האם יש צורך בטיפול, כאשר יש תסמינים המבצבצים באופנים מעשיים שונים כמו הפרעות שינה, הפרעות אכילה, פחד מרעשים פתאומיים וכו'.
יש לקחת בחשבון שבחלק מהמקרים, הטראומות הסמויות עלולות להתפרץ בהמשך, ולכן גם אם התסמינים יופיעו רק חודש או חודשיים לאחר המלחמה – עדיין יש לחשוד בהם ולשייך אותם למתח המלחמה.
ההורים והמחנכים נקראים לערנות לזיהוי טראומות שכאלה, ובעת הצורך להפנות לטיפול מקצועי.
חזל"ש
מומלץ לכל הורה לבצע את מסלול החזרה לשגרה כמהלך מתוכנן ומושכל. בעת המלחמה היה עלינו להכיל התנהגויות שונות שלא נסכים להכילן בשגרה, אחרת לא יכולנו לתפקד. בחזרה לשגרה, עלינו לדבר עם הילדים על כך ולסייע להם לעבור את תקופת המעבר הזו. להחזיר את סדרי המשמעת בבית, את שעות השינה הסדירות, ואת המטלות הקבועות של כל אחד בבית.
בזמן המלחמה, נוצרו רגעי אחדות מרשימים בקרב הציבור, כמו אלפי פרקי תהילים נוספים שנאמרו ברגש רב, או שעות לימוד תורה רבות שהתווספו לזכות עם ישראל. וגם בתוך כל משפחה התפתחה יותר תחושת אחווה, האח הגדול היה ממונה לקחת את האח הקטן לממ"ד או שמר עליו וכדו'. כעת, בחזרה לשגרה, יכולים לחזור המצבים של עימותים, מריבות וקונפליקטים שהכרנו לפני המלחמה. עלינו לקחת זאת בחשבון ולהמשיך את הטיפול במצב כפי שהתמודדנו טרום המלחמה.
ניתן להסביר לילדים מה למדנו מימים אלו: אכן חיינו במצב שבו עומדים עלינו לכלותינו, אך אנו יכולים ללמוד מכך לעשות שימוש גם בשגרה באותם מאפיינים של יותר הכלה הדדית, יותר סובלנות וסבלנות, יותר אמפתיה כלפי הזולת הסובל גם בשגרה.
משימה זו מוטלת עלינו- ההורים והמחנכים כאתגר חינוכי שיש להנחילו לילדים ולתלמידים.
