שר הביטחון, אביגדור ליברמן, התייחס הבוקר לראשונה מאז נכנס לתפקידו למשפטו של החייל היורה אלאור אזריה והפציר בתקשורת להמתין להכרעת בית הדין הצבאי בעניינו. "אני רוצה לנצל הזדמנות ולפנות לתקשורת הישראלית בשלושה סעיפים: קודם כל כדאי שהתקשורת הישראלית תזכור שבמדינת ישראל בכל מדינה דמוקרטית – מי שמרשיע זה אך ורק בית המשפט. לא התקשורת, אלא בתי המשפט. כל עוד בן אדם לא הורשע – הוא זכאי. זה כולל את אלאור אזריה והחייל מנצח יהודה", דברי ליברמן במהלך סיור בגבול הדרום.
ליברמן הוסיף: "הדבר השני, כדאי לזכור שאנשים שנלחמים יום יום במחבלים – לא יכולים לצאת למשימה עם עורך דין צמוד. לכן לפעמים הוא נכון ולפעמים לא". בענין הלוחם מ'נצח יהודה' שנחשד בגרימת מוות של פלסטיני ציין שר הביטחון כי "להביא למצב שכל חייל מבקש עורך דין לפני שהוא יוצא למשימה זה דבר בלתי אפשרי. הייתי מצפה מהתקשורת הישראלית לעשות מאמץ ולחזק את ההרתעה הישראלית – ולא להרתיע את החיילים במאבק מול המחבלים".
מוקדם יותר בבית הדין הצבאי ביפו סיפק מ"מ בפלוגה של אזריה עדות דרמטית לטובתו. להלן עיקרי הדברים:
"אני שומע קול יריות. אני רץ לאזור, מגיע לאחר שכל הירי נפסק ומתחיל בניהול זירה, מבודד את אזורי השכונה המסוכנים. אני מזהה חשש למטען רק על המחבל השני. חששתי בגלל המעיל שעליו, זה היה נראה לי לא רגיל ומוזר.
אנחנו כל הזמן מתדרכים על זה שהסכין זו רק ההתחלה, ויבוא יום ויהיה משהו גדול יותר, אירוע ירי, מטען ואירוע פח"ע גדול יותר. כשמפקדים מגיעים לזירת אירוע, זה הדבר הראשון שצריך לעלות בדעתם – מה שאני לא רואה בעיניים ויכול להפתיע אותי. כשראיתי את הדבר הזה, גוף גדול וגם כששמעתי את האזרח שצעק 'חשש למטען' זה הפך לי את זה ליותר מחשש סביר. זה יוצר תמונה מפחידה.
כל עוד לא נגמר האירוע אי אפשר להגיד שאין סכנת חיים, אבל כשיש מחבלים חיים בשטח, אז הסכנה קיימת, זה שהוא שרוע בשטח – אז הסכנה קיימת. אני לא הרגשתי שאני יכול להוריד וסט וללכת הביתה. המחבל היה ירוי וזז ממש מעט. הוא מהווה עדיין סכנה, ולא סתם הצבתי עליו חייל, להבדיל מהמחבל הראשון שהיה ירוי בראשו.
תדרכתי את החייל שיוודא שהמחבל לא זז, אחרת צריך לפעול לפי הוראות פתיחה באש. הצבתי אותו במרחק כיוון שחששתי ממטען אם המחבל יבצע תנועות חדות או יזיז ידיים לכיוון הגוף.
כשעומת עם הטענה לפיה המ"פ, תום נעמן, טען שלא חשש מחגורת נפץ, שב המ"מ והדגיש: "כמו שאמרתי גם חששתי וגם העברתי את הדברים לתום. לדעתי אי אפשר להגיד על זירה כזו שאין חשש, שאין סיכוי שיהיה פה משהו אחר.
תום הסביר לי איפה לפרוס את הכוחות בידוד ולא יותר מזה. אפשר להגיד שהוא מתעלם ממה שאמרתי, לא לקח את האחריות, הוא רק אמר לי לפרוס את החיילים. הרגשתי שלא הייתה מספיק לקיחת אחריות, בתחושה שלי, הרגשתי שאני עדיין מפקד, אני עדיין חילקתי פקודות, אחרי הכל אלו היו החיילים שלי". לטענתו, נעמן לא ניהל טוב את האירוע.
בהמשך התייחס המ"מ בהרחבה לתפקודו של נעמן: "הוא אדם שאוהב שהדברים ייראו טוב. העבודה היא כלפי חוץ, שהמג"ד יהיה מרוצה. מעבר לכך שתהיה יד חופשית. תום סיפר כי האירוע מתחלק לשניים, הראשון הוא המקרה של הטיפול הראשוני שהוא אמר שזה ראוי לצל"ש או משהו, ואז דיבר על המקרה של אלאור שהיה לא טוב.
אמרו לי להעביר את זה למחלקה, אף אחד לא מחסיר את זה, היה חשש למרד בעקבות הכעסים שהיו בקרב החיילים בעוד שהתקשורת מלבה את העניינים, שיש מרד בפלוגה ושהחיילים לא מוכנים לעשות את המשימות. התקשרו מדובר צה"ל לשאול אם יש מרד בפלוגה, אז הורידו לנו את זה למחלקה, וכך עשינו שיחה ועוד שיחה כל סוף השבוע".
