בימים ההם בזמן הזה / נתן גלנט

בימים ההם, היינו צריכים להגיע לסניף הראשי של חברת הסלולר, בשביל כל שטות זניחה.

בזמן הזה, אנחנו צריכים להגיע לסניף הבנק שלנו בשביל כל שטות.

בימים ההם, היינו מחכים בסניף שעה+ בכל ביקור.

בזמן הזה, אנחנו מחכים שעה+ בסניף הבנק בכל ביקור.

בימים ההם, היינו משלמים כל חודש סכומי עתק לחברת הסלולר

בזמן הזה, אנחנו משלמים לבנק כל חודש סכום עתק

בימים ההם, אף פעם לא הפנמנו שאנחנו משלמים סכומי עתק, סתם.

בזמן הזה, אנחנו רגילים לשלם לבנק עמלות בלי סוף, סתם.

בימים ההם, היינו יושבים בסניף המפואר, ומחכים על כורסאות נוחות לקבל שירות.

בזמן הזה, אנחנו יושבים בסניף הבנק ומחכים על כורסאות לקבל שירות.

בימים ההם עוד לא ידענו שאפשר לוותר בכלל על ההגעה לסניף, ולסדר הכל במייל או בטלפון.

בזמן הזה, הבנק עוד לא שמע שאפשר לסדר הכל בטלפון או במייל.

בימים ההם, היינו חותמים על ערימה של ניירת, ואף פעם לא מבינים בדיוק על מה אנחנו משלמים

בזמן הזה, אנחנו משלמים הרבה עמלות ולא יודעים על מה, אף פעם.

בימים ההם, לא יכולנו לחלום בכלל לעבור לחברה מתחרה. הכל היה אותו דבר, והיינו תקועים בחבילות ובקנסות מזעזעים.

בזמן הזה, אנחנו לא יכולים אפילו לחלום לעבור לבנק מתחרה. כולם אותו דבר, ואין דרך קלה לעשות את המעבר.

בימים ההם מכשיר סלולר היה כאילו תענוג לעשירים, והכל סביבו היה יקר ומנופח.

בזמן הזה, חשבון בנק הוא כאילו מוצר יוקרה: הסניף נוצץ, מצוחצח, מלא שילוט אלקטרוני, והכל יקר ומנופח.

בימים ההם כל הגעה למוקד השירות הייתה סיוט ובזבוז יקר של זמן

בזמן הזה כל הגעה לבנק היא סיוט ובזבוז זמן יקר

בימים ההם לא שאלנו: איך יתכן שחברת סלולר עושה בחודש אחד רווח של חברת כריית יהלומים?

בזמן הזה, אנחנו לא שואלים: איך זה שהבנקים בישראל מרוויחים בחודש סכומים הזויים? מאיפה ירק זה חי?

בימים ההם שעות הפעילות של חברת הסלולר היו לא נוחות

בזמן הזה, שעות פתיחת הסניפים בבנק, הם מבישים, מעליבים, הזויים, ותלושים.

תגובות, הארות והערות יתקבלו בברכה
‫[email protected]‬