לפניכם נאומו המלא:
אנחנו עומדים ארבעה ימים לאחר האסון הנורא במירון והלב עדיין פצוע ומיוסר, ומתקשה להכיל את השריפה הגדולה, את השבר הענק. אני מגיע לכאן מישיבת אבל עם מרן חכם שלום כהן שליט״א נשיא מועצת חכמי התורה, אשר שפך דמעות כמים על הנפטרים ועורר אותנו לחשבון נפש. הבוקר השתתפתי בלוויית אחד הנספים ובמהלך סוף השבוע ניחמתי המשפחות ופעלתי להביאם בהקדם לקבר ישראל.
בניחום אבלים אנחנו נוהגים לומר ״מן השמים תנוחמו״. האשכנזים אומרים ״המקום ינחם אתכם״. והשאלה מתעוררת, הרי מצוות הניחום מוטלת על המנחמים, אם כך, מן הראוי היה שהמנחמים עצמם יאמרו שהם מנחמים את האבל. מדוע אומרים שהנחמה תבוא מהשמיים?
הגאון רבי שמואל רוזובסקי, זצ"ל ראש ישיבת פוניבז' הסביר, שהדגשה זו באה ללמדנו, שדווקא הקב״ה יכול לנחם, כי אף אדם אינו מסוגל לאמוד נכונה את גודל השבר והצער של הזולת, ולכן לעולם לא ידע במה לנחם וכיצד לרפא שבר לבו של חברו. לכן אנחנו מדגישים שהקב"ה, המקום, מקומו של עולם, שהוא נתן את המכה, ויודע נכונה מהו שיעור השבר וכובד היגון, רק הוא יכול לנחם!
אחים יקרים, הקב״ה נתן לנו מכה קשה וכואבת מאד! שתקתי כמה ימים כדי לסיים את מסע ההלוויות של הרוגי מירון. היום השתתפתי בלווייתו של אחרון ההרוגים באסון, הבחור היקר אברהם דניאל אמבון ז"ל, מארגנטינה, שהוריו היקרים נחתו הבוקר בארץ. עברתי הרבה בחיים, ראיתי כאב, אסונות ואבדן, אבל אסון נורא כזה, ארבעים וחמישה קדושים וטהורים שמתעלים לשמי מרומים מתוך דבקות ושמחה בהילולת רשב״י בציונו הקדוש זה מעל להשגתנו והבנתנו. זה בבחינת וידום אהרון. אין בפי מילים המסוגלות לתאר את ההלם והטלטלה שעברנו אני אישית וכלל הציבור.
מאז האסון אנחנו עסוקים רק בשאלה אחת – מ"ה ה' אלוקיך שואל מעימך? מ"ה – כמניין הנספים, על מה עשה ה׳ לנו ככה? מהו חשבון הנפש האישי והציבורי שאנחנו צריכים לעשות?
אני מכיר לא מעט מההרוגים הקדושים, אני רוצה לספר לכם על ידידי הטוב הרב נחמן אלחדד שאיבד את שני ילדיו, משה מרדכי אלחדד בן ה-12 ויוסף דוד אלחדד בן ה-18 זכרונם לברכה, שני ילדים פרחים, צדיקים שעלו בסערה השמימה יחד עם עם עשרות בני עליה קדושים.
אני רוצה גם לספר לכם על חברי הטוב זה עשרות שנים, הרב יום טוב רובין ורעייתו יהודית, שאיבדו באסון הזה את בן זקונם, האברך הרב יהודה רובין ז"ל, שהיה באמצע לימודי דיינות והרביץ תורה בצעירים. עילוי ממש. התמונה שחברי הרב יום טוב רובין מלמד בשעת ההלוויה את נכדו בן ה-4 לומר קדיש על אביו, מחזה קורע לב.
יחד עם עשרות בני עלייה קדושים, מאחורי כל נשמה קדושה וטהורה יש סיפור בפני עצמו, מאחורי כל נפטר, יש משפחה עם הרבה אמונה וביטחון שהכל מאיתו יתברך שמו.
די לקרוא ולשמוע על אותם הורים יקרים ומשפחות הנפטרים המקבלים את הדין באהבה בכדי לקבל תובנה, שיעור ודרך לחיים על אמונה תמימה וטהורה וביטחון מלא בבורא יתברך. המוות אינו מבחין בין עדות וחוגים, כך גם צריך להיות בחיים – כולנו בניו של הבורא יתברך.
רבותיי, הימים של לפני ההילולה, היו ימים של התרוממות רוח. הקורונה דעכה, ההגבלות הוסרו, מערכות החינוך חזרו לפעילות וכולנו היינו בתחושה שהימים הקשים מאחרנו וברוך השם, ישראל, מהראשונות בעולם, חוזרת לחיים.
רצינו לחגוג את יום לג בעומר, שהוא אחד הימים הכי שמחים בלוח השנה היהודי, כמו יציאה מחושך לאור גדול. ההילולה בציון של רבי שמעון, היתה מבחינתנו שמחה כפולה ומכופלת.
בל"ג בעומר פסקה המגיפה שהרגה 24 אלף מתלמידי רבי עקיבא משום "שלא נהגו כבוד זה בזה".
כשראיתי את המוני בית ישראל, בעיקר את תושבי תל אביב היקרים, מתייחדים עם אבל המשפחות, תורמים דם, נותנים צדקה, התרגשתי עד עומק ליבי. עם ישראל מאוחד זה צורך השעה. מי ייתן ונמצא את המאחד גם בשגרה ולא רק באסונות.
בואו ננהג כבוד זה בזה גם כאן בכנסת, ברמה הלאומית וברמה האישית והמשפחתית. בואו נשנה את שיח החרמות וההתקפות. בואו ניתן כבוד גם מול מי שלא מסכים עם דעותיך.
האסון הנורא שקרה הוא גזירת שמיים אבל הוא לא פוטר אותנו מבדיקה וחקירה לגבי ההשתדלות שלנו-בני האדם כל אחד לפי תפקידו ואחריותו.
הרצון שלי כמי שנמצא בממשלה, בשליחות הציבור הגדול שמגיע למירון ולצערנו הגדול גם נפגע כל כך קשה באסון שם, הוא להבטיח שתתקיים בדיקה וחקירה מקיפה ויסודית כדי להבטיח שחס וחלילה לא יקרו עוד אסונות כאלו.
יש המון בעיות יסוד שנמשכות כבר עשרות שנים באתר הקדוש של קבר הרשב״י במירון, העובדה שאנחנו, איננו יכולים לעשות כל מה שצריך באתר הרשב"י בגלל בעיות משפטיות, מצב זה חייב להיפסק. הגיע הזמן לטיפול שורש בבעיות יסוד אלו. עלינו לקחת אחריות מלאה על כל המתחם כולל תקצוב ובניית תשתיות מתאימות כפי שראוי לאתר קדוש כמו קבר הרשב"י.
אני אתמוך בכל פעולה כזו ואין לי ספק שמרבית הציבור החרדי יברך על כך.
לצערי שמעתי שישנם גורמים מסויימים שהחליטו להאשים את הקורבנות עצמם באסון על כך שעלו להר ואת נציגי הציבור כולל אותי על כך שפעלנו לקיים את ההילולא עצמה.
אני רוצה להבהיר בצורה הכי ברורה ויעידו על כך כל הגורמים הרשמיים שהשתתפו בהכנות להילולה: כל הפעילות של נציגי הציבור הדתי והחרדי ושלי היו כדי שהגבלות הקורונה, והקורונה בלבד, לא יחולו בשטח הפתוח בדיוק כפי שהמוני עם ישראל חגגו ביום העצמאות לפני כשבוע, וכפי שחוגגים בחופים והפארקים תחת אוויר השמיים.
ולמרות זאת צריך לזכור שהשנה הגיעו שליש מכמות החוגגים לעומת ההילולה מלפני שנתיים ושלוש. אסור בשום פנים ואופן, לחבר בין הסרת הגבלות הקורונה כפי שקורה בכל הארץ להסרת הגבלות של צפיפות.
שמעתי על המסירות של השוטרים, של אנשי מד"א, איחוד הצלה, זק"א, כוחות הביטחון ועוד, שפעלו בזירת האסון ועל כך הם ראויים להוקרה והצדעה.
יהי זכרם של חללי מירון הקדושים ברוך.
ולמחרת היום שהמדינה תקח אחריות על אתרא קדישא מירון, ארגון "נשות רשב"י יעתור לבג"ץ לבטל את ההפרדה ולאשר להן לתקוע בשופר בר"ה כשהן עטורות בתפילין. בג"ץ יאשר זאת שהרי המקום ציבורי ורשב"י לכולם.