המחבל דקר בצעקות "אללה אכבר", וזוכה בגלל "ספק באיכות ואורך הסכין"

בית הדין הצבאי ביהודה זיכה אתמול (רביעי) מעבירת ניסיון לרצח את המחבל חמזה פאיז שביצע פיגוע דקירה בצומת גוש עציון לפני כשנתיים וחצי. בפיגוע נפצעה קשה נירית זמורה, תושבת בית חגי ואם לשמונה ילדים. המחבל רץ עם סכין שלופה לעבר זמורה ותוך שהוא צועק “אללה אכבר” ונעץ סכין בגופה. באורח נס זמורה שרדה את הדקירה, אך נפגעה בעמוד השדרה ונזקקת עד היום לשיקום ארוך בעקבות הפציעה.

שופטי בית הדין הצבאי קיבלו טענתו של המחבל וקבעו כי על אף שמדובר בפיגוע על רקע לאומני קיים ספק בנוגע לרצונו לגרום למותה של זמורה. לדברי השופטים – אב בית הדין סגן-אלוף צבי היילברון והשופטים סגן-אלוף אתי אדר ורב-סרן חיים בלילטי – העובדה כי המחבל דקר את זמרה רק פעם אחת מקשה עליהם לקבוע כי מדובר בניסיון לרצח: “גם בעת ביצוע עבירת דקירה על רקע לאומני יש להצביע על קיומה של כוונה להמית”, נכתב בהכרעת הדין. לפי השופטים ייתכן כי המחבל רק רצה “לגרום לחבלה” ולכן זיכו אותו מעבירת הרצח. המחבל פאיז הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין.

האבסורד גדל שבעתיים כשמתבהרת הסיבה בגינה הסתפק המחבל בדקירה בודדת: במהלך הדקירה כת הסכין נשברה, ולכן המחבל לא יכול היה לשלוף את הסכין מגופה כדי לדקור אותה פעמים נוספות. במילים אחרות לא מדובר על חוסר רצון מצד המחבל לוודא הריגה – אלא חוסר יכולת. באופן מקומם עובדה זו עמדה לזכות המחבל.

בהכרעת הדין צוטטו קטעים מעדות המחבל העוסקים בכוונתו בעת ביצוע המעשה. שופטי בית הדין הצבאי תיארו כי בתחילת חקירתו אמר ש"לא ידע שבכוחה של סכין להרוג", אולם בהמשך אמר ש"בטוח היא יכולה להרוג איזה אחד". בנוסף הוא טען כי ביצע את המעשה על רקע קשיים כלכליים וחובות, והוסיף כי אם היה רוצה לרצוח היה "לוקח סכין גדולה יותר או ממשיך לדקור את הקורבן". בנוסף ציין כי לא היה מרוכז בחקירתו במשטרה.

חברי בית המשפט קיבלו את טענות אלפילאת ועורך דינו לביב חביב, כי קיים ספק סביר בנוגע לכוונתו של אלפילאת לרצוח את זמורה. השופטים קבעו כי "אין בעומק חדירת הסכין כדי להצביע בהכרח על דקירה בעוצמה גבוהה", וקיבלו את טענות אלפילאת כי אם היה רוצה לרצוח היה דוקר יותר מפעם אחת. השופטים ציטטו את דבריו בחקירה במשטרה שבהם השיב לשאלה כמה פעמים תכנן לדקור והשיב: "פעם אחת".

השופטים אף קבעו כי גם העובדה שאלפילאת לא דקר את זמורה בחזה או בלב, אלא בגבה העליון, מחזקת את הרושם כי לא היה מדובר בניסיון לרצח. הם הוסיפו כי העובדה שמדובר בסכין שלהבה באורך קצר יחסית, לדבריהם, של כשמונה ס"מ, מלמדת על כך שלא ניתן להוכיח שמדובר בכלי נשק שנועד להרוג באופן ודאי. השופטים טענו כי יש מקום לספק בנוגע לאיכות הסכין, וזאת לאחר שאלפילאת טען כי העובדה שהיא נשברה מלמדת על כך שמדובר בסכין מאיכות נמוכה. בשל נימוקים אלו, זוכה אלפילאת מעבירת ניסיון לגרימת מוות בכוונה, והורשע בעבירה חלופית של חבלה בכוונה מחמירה ובנוסף לכך בהחזקת סכין.

נירית זמורה, שנדקרה בפיגוע אמרה בתגובה: "ההרגשה שלנו היא שישנה זילות של דם יהודי. ברור לכל בר דעת, גם בהתבסס על עובדות, שהמחבל ניסה לרצוח, אין כאן שאלה. כבר שנתיים וחצי שאני מסתובבת עם "סכין בגב", ההתמודדות שלי ושל כל המשפחה היא יומיומית וההשלכות כבדות. התחושה היום היא ששופטי בית המשפט מחזיקים את הסכין הזו. זו סכין בלב של כולנו, סכין בלב של כל המשפחות נפגעות הטרור, וחס וחלילה של הנפגעים הבאים בחסות בית המשפט, שלא נדע. ציפינו שמבית המשפט תצא אמירה ברורה וחד משמעית שבית המשפט במדינת ישראל לא נותן יד לרצח יהודים ולצערנו זה לא מה שקרה כאן. חשוב לנו להדגיש, שהדברים נכתבים באהבה גדולה למדינה שלנו ודוקא משום כך הזעזוע עמוק".

ידידיה זמורה, בנה של נירית, זעם גם הוא על ההחלטה: “יש לי דמעות עכשיו. תסלחו לי, זה לא קשור ליום השואה”, כתב בפייסבוק. “היום, פעם ראשונה בחיי, אני מתבייש במדינה הזו. ערב יום השואה, בו אנו מציינים את הירצחם של יהודים רק בגלל יהדותם – שופטים של צבא ההגנה לישראל לא מכירים בניסיון רצח של יהודייה רק בשל יהדותה. המדינה שלנו משוגעת ואטומה. ניסו לרצוח את אמא שלי, אבל כל עוד לא מדובר בבן משפחה של אחד מהשופטים – לא יתעוררו כאן!”.

זמורה כתב בפוסט נוסף כי המחבל “הכניס לאמא שלי סכין של 12-15 ס”מ לתוך הגב. בנס מהקב”ה היא חיה. הוא פגע בעמוד השדרה ובחוט השדרה. אמא שלי ושל שבעת אחיי הנוספים שכבה שרועה על הרצפה, עם סכין המרצח בתוך הגב שלה”. זמורה הוסיף כי בעת האירוע החיילים שהיו בשטח לא היו מוכנים לירות במחבל בטענה כי הוא “מנוטרל”. לדבריו, “חייה של אימי אינם החיים שהיו לה לפני הפיגוע המזוויע, חיינו שלנו אינם אותם חיים, אני בטוח שאתם יכולים לתאר את זה לעצמכם. אסיים בהודעה שאמא שלי שלחה לי: ‘אנו מודים לפרקליטות הצבאית על תפקודה, אבל מזועזעים מפסיקת השופטים'”.

"בבית המשפט עוד העזו להתווכח לגבי אורך הסכין ולא לקבל את דברי הפרקליטה לגבי האורך. רק קיבלו את טענת הסנגור של הרוצח בעניין! ואני שואל -מה זה משנה מה אורך הלהב שאיתה תכנן לרצוח את אמא, להפוך אותנו ליתומים ואת אבא שלי לאלמן? לפי העדויות הוא רץ אל אמא שלי בסכין מורמת תוך צעקה "אללה הוא אכבר". מה לדעתם הוא התכוון לעשות?" שאל.

עו"ד חיים בלייכר מארגון חוננו אשר מלווה את הנפגעת ומשפחתה בהליך המשפטי מסר "לא יתכן שהשופטים ינתקו בין הכוונה הלאומנית למעשה הנתעב. מחבל שדוקר יהודי היסוד הנפשי ברור כוונתו היתה לרצוח. זיכוי המחבל מעבירה של ניסיון לרצח מהווה זלזול בנפגעת וזלזול במאבק הקיומי איתו אזרחי ישראל מתמודדים. אנו נפעל שהתביעה הצבאית תגיש עירור על הכרעת הדין והעוול יתוקן".