עם חרבות, בתהלוכה עם ספרי תורה: תיאור נדיר ממירון

תיאור מרתק המעניק הצצה מעניינת לחגיגות ל"ג בעומר במירון לפני קרוב למאה שנה, נכתבה על ידי תלמידת בית ספר יהודי בניו יורק, שפרסמה את רשמיה בעלון החודשי של בית הספר בו למדה, בשנת ה'תרפ"א. לפניכם התיאור במלואו:

"חג הפסח אך חלף ועבר והעיר צפת שוב מתמלאה שאון ושמחה. הכנות גדולות ומרובות נעשות לקראת חג שני, לקראת ל"ג בעומר. שמחה רבה מורגשת בכל העיר. שיחות בית המדרש בין מנחה למעריב, האגדות והספורים המלאים נסים ונפלאות, הזמרה במוצאי שבת בבתי הכנסת – כולן מירוניות.

וערב החג הגיע, ובדרך העולה מירונה נוהרים המונים המונים, אנשים, נשים וטף, אלה רוכבים על חמורים ואלה עולים ברגל. פה קבוצת תימנים במלבושיהם המשונים, פה כנופית בוכארים פה אשכנזים, והנה גם הקבוצה הגדולה המושכת כל עין – קבוצת תימני דמשק, הלבושים בגדי ערבים ודוהרים על סוסיהם, כולם חגורי כלי זין: אקדחים, חרבות ורמחים… הם נושאים אתם כמנהגם בכל שנה ושנה "ספר תורה", והתהלוכה היא גדולה ומלאה פאר והדר.

הנסיעה למירון מצפת נמשכת כשעתים. המסילה עקומה ועקלקלה עד שאי אפשר לעגלה לעבור בה, ושלשלת ארוכה של סלעי מגור והררי עד נמשכת לאורך הדרך. באמצע הדרך נמצא נחל של מים חיים, וסביבו צומחות ערבות מרובות המשמשות ליהודי צפת בחג הסוכות לכסות בהן את סוכותיהם. לא רחוק משם נמצא קבר של תנא גדול, והקבוצות העולות מירונה עומדות להתפלל על קברו.

הרבה בורות ומערות נמצאים בדרך. ומספרים שאם יפול אחד מן העולם למירון באחד הבורות לא יאונה לו כל רע, כי המקום מקום קודש הוא. ועוד מספרים, כי לערבי אחד היתה כברת ארץ במירון ונטע שם עלי טבק, ופעם בא גנב וחפץ לגנוב מעלי הטבק, ויבשה ידו. אחרי שעה וחצי של נסיעה נראית מרחוק חצר בנויה על הר ומתחת להר מערת ר' שמעון בר יוחאי. מספרים כי בשעה שבנו את החצר העיז אחד הבונים להיכנס לתוך המערה וימת.

אך הגיעה האורחה למירון, היא נכנסת לחצר. והחצר גדולה עד מאוד ולה שער של ברזל. ובחומה המקיפה את החצר נמצאים חדרים קטנים לאורחים. מהחצר עוברים לאולם גדול ובאמצע האולם מתנשא קבר גדול מוקף שבכה של ברזל ועליו מאות נרות דולקים, ולכל נר קשורה פתקא קטנה עם שם המנדב עליה. קבר זה הוא קברו של ר' אליעזר.

מן האולם מוביל המסדרון הימיני אל הישיבה, והשמאלי אל קברו של ר' שמעון בן יוחאי. מצבה גדולה עומדת על הקבר ומגיעה עד התקרה. עברה האחד של המצבה הוא משופע והעבר השני תלול בכותל. האבן מכוסה שעווה של נרות. ותמיד ימצאו שם אנשים המנשקים את קבר התנא הקדוש.

מתחת להר התלול נמצאת מערה גדולה, אמה וחצי רוחב פתחה, כשמונה אמות רחבה וי"ח אמות ארכה. היא מערת תלמידי בית הלל. על אצטבאות אבן רחבות המצומדות אל הכתלים מונחים עמודי אבן גדולים, ומקובל הוא, שכל עמוד ועמוד מציין את קברו של אחד מתלמידי הלל.

עולי הרגל עוברים בכל החדרים האלה ומנשקים את הקברים עשר פעמים. אחרי תפילת מעריב מעלים את הנרות בחדרי ר' שמעון ור' אליעזר. אז נכנסים אל החצר, והריקוד והזמרה מתחילים. ביחוד מזמרים בהתלהבות מרובה את המזמור הידוע "רבי שמעון בר יוחאי". החצר מלאה שירה ואורה, וריקודים אינם חסרים.

בהגיע חצות הלילה עולים הגגה ושם מתחילה השמחה העיקרית, שמחת ה"הדלקה". ומי שלא ראה שמחת ההדלקה לא ראה שמחה בימיו. בתוך אגן גדול החצוב אבן ועומד על כן של אבן, יוצקים שמן זית, וכל אחד משליך תוך האגן משי מרוקם זהב ושאר מיני רקמה, ואז מדליקים את הרקמה שבתוך אגן השמן ולהבה גדולה עולה השמימה ומאירה את כל החצר, ואת השדות ואת הכפר הסמוך. והאור יפה ונהדר, וכוכבי זהב מרחפים בתוך הלהבה ואובדים באפלה. וכל ההמון מריע בקול, מזמר ומרקד על עלות השחר.

//www.jdn.co.il/video/831012