בדיוק הפוך מאובמה: ההתנחלויות אינן בעיה, אין מדינה פלסטינית

נאומו של הנשיא טראמפ היום במוזיאון ישראל מסיים את מסעו המדיני במזרח התיכון, ומאפשר לקבל תמונה רחבה ומקיפה של האסטרטגיה האזורית שלו. הנאומים בריאד, בירושלים ובבית לחם ביטאו את השקפתו של נשיא ארה"ב בנוגע לבעיות המזרח התיכון, והציגו את חזונו המדיני. ניתן כבר לסכם כי שני יעדים בסיסיים עומדים בבסיס מדיניותו של טראמפ: ביטחון ויציבות.

עקיבא ביגמן כותב כי טראמפ מוטרד מאוד מהטרור העולמי, ופועל לגייס קואליציה רחבה של מדינות במזרח התיכון למיגור הטרור וההקצנה האסלאמית. הוא לא חושש לקרוא לבעיה בשמה, ולא מהסס להפנות אצבע מאשימה למנהיגי ערב ולרשות הפלסטינית. על פי חזונו, בעלות הברית הערביות יפעלו נגד ארגוני הטרור הפועלים בתחומם, ויתגייסו יחדיו למאבק נגד ההגמוניה האיראנית. אמריקה של טראמפ רוצה להוביל את המהלך הזה, והיא תוביל אותו מאחור, מלפנים, מבחוץ ומבפנים, כיעד ראשון במעלה וכחלק מההגנה על האינטרסים של ארה"ב עצמה.

בתמונה הרחבה, הנושא הפלסטיני לא ממש חשוב. כאשר מדינות ערב מתמודדות עם דאעש ועם התמנון האיראני, שאלת גורלם של שניים־שלושה מיליוני בני אדם החיים בתנאים טובים יותר מרוב מדינות האזור, אינה עומדת בראש מעייניהם של מנהיגי המזרח התיכון. עם זאת, לכל הצדדים ברור כי לא ניתן לדבר על קואליציה אזורית מבלי לתת מענה לסוגיה הזו. זהו צורך פנימי של מדינות ערב, ולמעשה גם חלק מהתנאים לשמירת היציבות: ויתור ערבי על השאיפות הפלסטיניות עלול לתדלק את ארגוני הטרור, ולסכן את מעט המשטרים היציבים שעוד נותרו באזור.

טראמפ מבין את זה, ולצד הצהרות חוזרות ונשנות על רצונו להגיע ל"דיל" עם הפלסטינים ולסיים את הסכסוך, הוא מייחס לכך חשיבות מועטה יחסית בנאומיו. בניגוד לנשיאים קודמים הוא נמנע מהתחייבויות כלשהן בנושא. הוא לא מציג פרמטרים להסכם, לא קובע לוח זמנים קשוח, ולא מביע עמדה באף אחד מנושאי הליבה שעומדים על הפרק. כדי להצליח להניע את המהלך האזורי, טראמפ רוצה שישראל והפלסטינים יצליחו להסתדר. לא ממש חשוב לו איך. זו הסיבה שאנחנו שומעים כל כך הרבה על ה"דיל האולטימטיבי", אבל כמעט לא שומעים דבר על הסכסוך עצמו.

כבר הספקנו לשכוח, אבל מנהיגי ארה"ב עד לא מזמן היו מכורים לדיבור על הסבל הפלסטיני, על הצדק ההיסטורי, על עתידה של ישראל היהודית והדמוקרטית ועל מה לא. את טראמפ כל זה פשוט לא מעניין. מעולם לא הייתה מפת האינטרסים של ארה"ב וישראל חופפות כל כך. שתי המדינות רואות עין בעין בכל סוגיות המפתח, והן יעבדו יחדיו בשיתוף פעולה מלא. נכון, ישראל תצטרך לשלם מחיר בזירה הפלסטינית, אך כל עוד ההגה נותר בידיים הנכונות, לא צפויים שם מהלכים בלתי הפיכים או חסרי אחריות. טראמפ מסיים היום את המסע לחיזוק בעלות הברית שלו באזור, וזה המסר העיקרי שהוא רוצה שיישאר ממנו. אמריקה חזרה להיות חזקה, חזרה לעמוד מאחורי בעלות בריתה וחזרה לתמוך בטובים במאבקם נגד הרעים.

טל שלו, כותבת באתר וואלה כי קשה היה לפספס את שביעות הרצון על פניו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בסיום נאומו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, היום במוזיאון ישראל. בסך הכל, טראמפ אמר את כל מה שנתניהו רצה לשמוע, וייתכן שראש הממשלה אפילו היה חותם על הנאום הזה בעצמו. טראמפ אשרר את הברית בין ארצות הברית לישראל, וחזר על מחויבותו ליחסים הביטחוניים העמוקים בין שתי המדינות; הוא הצהיר בקול ברור כי הוא מחויב למניעת איראן גרעינית, ונקט עמדה חד משמעית נגד האיומים מצד חמאס וחיזבאללה; לקינוח, הוא יצא נגד המתקפות על ישראל באו"ם ובארגונים בינלאומיים אחרים. "לא עם דונלד ג'יי טראמפ", הכריז בתקיפות. אלא שמכל מה שהנשיא אמר, ייתכן שהחשיבות היא דווקא במה שלא אמר: הוא לא אמר "מדינה פלסטינית" ולא אמר "התנחלויות". אם למישהו היה ספק שעידן אובמה חלף, ניתן לומר שהנקודה הוכחה.

עם תום 28 השעות של טראמפ בארץ הקודש, אפשר להכריז שהביקור עבר בהצלחה מבחינת שני הצדדים. הנשיא צלח את מסעו הראשון לאזור הרגיש והטעון הזה ללא אף תקלה, והתקבל בחיבוק חם ואוהב, גם בישראל וגם ברשות הפלסטינית. הוא לא מעד אפילו פעם אחת בלשונו, קיים ביקור היסטורי עבור נשיא אמריקני בכותל המערבי, ואתחל בממלכתיות את היחסים המורכבים של הממשל שלו עם זכרון השואה, בביקור במוזיאון יד ושם.

אך בעוד שעבור טראמפ הביקור היה טוב, עבור נתניהו זה היה ביקור מושלם: השגרירות אמנם לא הועברה לירושלים, וגם לא נרשמה הצהרה על הכרה בריבונותה של ישראל בעיר המאוחדת – אך לצד הביקור בכותל, טראמפ הקדיש חלק ניכר מנאומו לתיאור הקשרים ההיסטוריים של העם היהודי לעיר הבירה. בבית לחם, לצדו של אבו מאזן, הוא העביר מסר חד נגד מדיניות התשלומים והמשכורות של הרשות הפלסטינית למחבלים, ובירושלים הוא הכריז שגם נתניהו "רוצה מאוד בשלום".

כמעט כמו כל דבר בארצנו הקטנטונת, הפרשנות לדבריו של טראמפ משתנה לפי השיוך הפוליטי של הדובר: שני הצדדים נמצאים בקרב עיקש זה שבועות, ובעוד שהפוליטיקאים משמאל מיהרו לרקוד על אכזבת הימין מהשארת השגרירות בתל אביב וממדיניות "ריסון ההתנחלויות", והיום הגיע תורה של חגיגת הצד השני. בעוד הימין בירך והילל את הנשיא, שסימן את הטרור – ולא את ההתנחלויות – כבעיה העיקרית שמונעת הסדר, בשמאל נאחזו בחזונו האופטימי להשגת שלום בין ישראל והפלסטינים, וקראו לנתניהו לנצל את ההזדמנות.

ד"ר רונן הופמן, מומחה ליחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה פוליטית כותב כי מדיניות הכתף הקרה שהפגין אובמה כלפי מצרים נמחקה כליל לאחרונה. תחת ממשל טראמפ נראה כי הריחוק והניכור נעלמו לחלוטין וטראמפ אף אירח לאחרונה את הנשיא המצרי בבית הלבן והעניק לו חיבוק דיפלומטי חם ואוהד. הביקור בסעודיה, בו התקבל טראמפ בכבוד מלכים הוא נדבך נוסף של נוכחות ארה"ב בזירה הבינלאומית והמזרח-תיכונית בפרט. העסקה הכלכלית האדירה שנחתמה בביקורו הקצר של טראמפ בסעודיה היא איתות לכל המעורבים בדבר התקרבות ביחסים בין המדינות וחיזוק משמעותי של הציר הסוני, הפרגמטי יחסית.

הוואקום שנוצר בשל העובדה שלנתניהו ולממשלתו אין שום תכנית מדינית או יוזמה להציג, בצירוף ההתקרבות בין ארה"ב לסעודיה, יביאו בסבירות גבוהה לכך שטראמפ ינער את האבק מן היוזמה הסעודית שנמצאת 'על המדף' מאז הציגו אותה הסעודים לליגה הערבית במרץ 2002. טראמפ ישאף להעניק כבוד רב לערב הסעודית כחלק מהידוק היחסים בין שתי המדינות ואחת הדרכים לכך צפויה להיות הפעלת לחץ על ישראל לקבל את היוזמה הסעודית כמתווה למשא-ומתן אזורי.

היוזמה הסעודית-ערבית היא תכנית מדינית שאומצה על-ידי הליגה הערבית לסיומו של הסכסוך הישראלי-ערבי. בבסיס היוזמה ההצעה לנורמליזציה מלאה של יחסי כל מדינות ערב עם ישראל בתמורה לנסיגה ישראלית מלאה והקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה תהיה מזרח ירושלים. חברות הליגה הערבית אימצו את ההצעה בפסגת הליגה בביירות בשנת 2002, והיא אף אושרה בכינוס הליגה הערבית בשנת 2007. מדינת ישראל מעולם לא קיבלה או דחתה את היוזמה באופן רשמי.

לדברי איתמר לוין, את נאומו של טראמפ בירושלים יש לקרוא בהמשך לנאומו בבית לחם. שם הוא דיבר על הרצון לשלום, לא הזכיר את שתי המדינות, והדגיש שלא ייתכן שלום כאשר מעודדים את הטרור. ואילו במוזאון ישראל נכללו שני המרכיבים הראשונים, ובמקום המרכיב השלישי – הודגש הקשר הנצחי של העם היהודי לארץ ישראל. במילים אחרות: שלום איננו משוואה ששני רכיביה זהים. לעם היהודי יש זכות נצחית על הארץ, ואילו הפלשתינים חייבים להפסיק את הטרור.

בניגוד לציפיות/תקוות/חששות – טראמפ לא הניח את היסודות להסדר שלדעתו יש להגיע אליו. כאמור, הוא לא דיבר על שתי מדינות, ולא על שום פתרון אחר. הוא לא דיבר על הגבולות ולא על ירושלים – לא כבירת ישראל ולא כבירת פלשתין ולא בשום צורה אחרת (אלא רק על חשיבותה, יופיה והמורשת שלה, ובמיוחד אלו שמהצד היהודי). אולי הדבר מלמד שטראמפ מתחיל להפנים עד כמה הסכסוך הזה סבוך ושאפילו הוא – מלך הדילים בעיני עצמו – יתקשה ואולי אף ייכשל.

מה כן? מחויבות בלתי מעורערת לקשר ההיסטורי בין העם היהודי לארצו, לקיומה של ישראל ולבטחונה, ולברית בינה לבין ארה"ב. בלי תנאים, בלי "אם", בלי "אבל". וחשוב מאוד, שלא הוצבו תנאים וסייגים כאלו גם בנאומיו של טראמפ בריאד ובבית לחם. כלומר: לא מדובר באמירות שמיועדות רק למארחים בירושלים, אלא בתפיסת עולם אמיתית.

ואם הזכרנו את הנאום בריאד, הרי שטראמפ יצר בירושלים קשר ברור לבירת סעודיה. הוא הדגיש את חשיבותה ומרכזיותה של ישראל במאבק בטרור, וזה לאחר שבפסגה המוסלמית דיבר על כך שיש להקים קואליציה בינלאומית לצורך כך. במילים אחרות: כדאי למדינות ערב המתונות לשתף פעולה עם ישראל, כי הן ייצאו נשכרות מכך. בכך מאמץ טראמפ את אחד מקווי המדיניות של בנימין נתניהו: הידוק הקשר עם המדינות הסוניות ובמיוחד במפרץ הפרסי. וכאשר מצרפים לכך את הנאומים בירושלים ובבית לחם, המסר ברור: ישראל אינה הבעיה אלא חלק מהפתרון.

טראמפ גם הבהיר מהי הבעיה המרכזית המצריכה פתרון: הטרור. מטרת המסע, אמר, הייתה ליצור קואליציה למאבק בטרור. בניגוד לממשל אובמה, טראמפ שם את כל המחבלים באותו סל: דאעש, אל-קאעידה, חמאס, חיזבאללה. וכאשר טראמפ מדבר באוזני אבו מאזן על שאסור לעודד טרור, הוא מאותת שגם הרשות הפלשתינית עלולה למצוא את עצמה באותה קבוצה שלילית. נתניהו מיהר לחבוט בכדור ששיגר טראמפ לעברו, והזכיר שאצל הפלשתינים נותנים גמלאות למשפחותיהם של מחבלים. מותר להניח שהדברים נפלו על אוזניים קשובות.

השורה התחתונה: טראמפ רוצה שלום בין ישראל לפלשתינים, אבל לא יתאבד עליו. חשוב לו יותר שישראל תהיה חזקה, גם כתפיסה אידיאולוגית וגם לצורך המאבק בטרור – שהוא העומד בראש סדר היום שלו. אם זו תהיה המדיניות האמריקנית לאורך זמן, וזהו "אם" משמעותי לנוכח אופיו של טראמפ והבעיות בהן שקוע ממשלו, ישראל תצא נשכרת ממנה.