באבוד רשעים רינה: למה אנחנו צריכים לשמוח על נפילת 'ידיעות אחרונות'

למרות שכלי התקשורת החרדים בכלל ואתר JDN בפרט נמנעים בדרך כלל מסיקור של קרבות בתוך "תעשיית התקשורת הישראלית", פרשיית מוזס-נתניהו מקבלת אזכורים רבים בימים האחרונים. הסיבה היא, כמובן, ההשלכות הפוליטיות והציבוריות שיש לפרטים הדרמטיים שנחשפו עד כה.

אולם נדמה כי מעבר לטלטלה הפוליטית והציבורית, יש לציבור החרדי ענין נוסף בנפילתו של אותו עיתון המכונה 'העיתון של המדינה' (פעם בצדק, היום פחות): במשך עשרות שנים שימש 'ידיעות' כשופר ההסתה התקשורתי המרכזי בישראל כנגד ציבור שומרי המצוות בארץ – אם כחלק משיתוף פעולה עם הגרועים שבאוייבינו ואם כביטוי לעמדותיהם האנטי דתיות והעוינות של הכותבים השונים.

קשה עד בלתי אפשרי לסקור – אפילו חלקית – את מספר סבבי ההסתה וההשתלחות של העיתון וכותביו. אפילו הדוגמאות מהשנים האחרונות הן כמעט בבחינת "לא יספר מרוב".

זה מתחיל בהצגת כל דרישה קואליציונית חרדית כ"סחיטה" תוך התעלמות משערוריות תקציביות חסרות תקדים, עובר בהצטרפות לכל קמפיין בנושא "ההשתמטות" החרדית מהשירות הצבאי, ממשיך ברכיבה נבזית על גל ההסתה בפרשת היריקה שלא היתה בבית שמש (מאוחר יותר גם העניק העיתון סיקור אוהד ונטול כל אתיקה מקצועית למועמד החילוני במערכת הבחירות בעיר) והסתיים – לפי שעה – באינספור דוגמאות, גדולות וקטנות, של שימוש בטרמינולוגיה משתלחת ומשניאה כלפי הציבור החרדי, נציגיו ורבותיו, בכל סוגיה שעל הפרק.

"ידיעות אחרונות מחקו אותי בגלל התנגדותי לחוק ישראל היום"

כאמור, קשה עד בלי אפשרי לעבור אייטם איים וכתבה כתבה, ובכל זאת, שתי דוגמאות טראומתיות במיוחד: בערב יום השואה והגבורה של שנת 2012 מצא לנכון נחום ברנע, הפרשן הבכיר של העיתון, ללכת לגן סאקר כדי "לתפוס על חם" חרדים שעושים מנגל באותו הזמן. ברנע פרסם למחרת טור מלא שטנה ושנאה שמאשים את הציבור החרדי (כולו!) בחילול זכרון השואה. העבודה שמדובר באנשים שבעצמם צאצאים לניצולי ונספי שואה, כמו גם ההסבר על כך שהציבור החרדי מעדיף לזכור את קדושי העם בדרך היהודית הקלאסית פחות עניינו אותו – כי מה חשובות העובדות מול המטרה הקדושה של שנאת והשנאת הציבור החרדי.

אם לא די בכך, העיתון בחר לקדם את האייטם הזה בכותרת הראשית ביום השואה עצמו. שנאת אחים בזויה שמבוססת על עלילות דם ושקרים דווקא ביום שבו הם מתיימרים לכבד את קדושי השואה. אותו ברנע, אגב, הפך ללעג וקלס היום בעקבות טור פרדוקסלי ומיתמם שפרסם בעיתון על פרשת מוזס-נתניהו. ראו הרחבה כאן.

דוגמא נוספת, רלוונטית אף בימים אלו, נוגעת ליחסו של העיתון ליו"ר 'יש עתיד', יאיר לפיד. לפיד, שכתב טור בעברו בעיתון (והניח בכך את התשתית למצע של מפלגתו) מחובק ומאותרג ע"י העיתון וכותביו מאז שכף רגלו דרכה בפוליטיקה. סביר להניח שללא החיבוק והאתרוג המדוברים כוחו הפוליטי והאלקטורלי היה חלש בהרבה. לפיד עצמו, אגב, ממלא את פיו מים בנוגע לפרשה האמורה.

כך או אחרת, גם אם הפרשה הנוכחית תיגמר ללא כתבי אישום, 'ידיעות אחרונות' ספג מכה תדמיתית קשה שלא ברור כיצד – אם בכלל – יצליח להתאושש ממנה. מדובר בחדשות נפלאות עבור הציבור החרדי שסבל מנחת זרועו של העיתון יותר מכל ציבור אחר. אולי אפילו יותר מנתניהו.