יש עובדות ויש דעות. כאשר עיתונאים מערבים בין דעותיהם האישיות למושא הסיקור שלהם – מגיעים לתוצאה המכונה כיום "פייק ניוז". הסובלים העיקריים של תרבות הפייק ניוז, הם בישראל, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובארה"ב, הנשיא דונלד טראמפ, שגם טבע את הביטוי במהלך המירוץ הסוער שלו כל הדרך עד לניצחון. יצרני הפייק ניוז בדרך כלל נמלטים מהעובדות כמו מאש. הם יעדיפו להביע דעה, או להעצים נקודות שוליות מתוך התמונה הגדולה, על מנת להעביר את המסר המסתדר עם השקפת עולמם.
מאז נבחר דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית, התחילה לפתע התקשורת הישראלית, בעקבות התקשורת האמריקאית, לגלות עניין באנטישמיות הגואה בארה"ב. הפעם, יש להם גם אשם: הנשיא טראמפ. מדוע? בגלל שהוא מינה ליועץ אסטרטגי את סטיב באנון, שבינתיים כבר פוטר בעקבות סכסוך עם הבת והחתן היהודים, ג'ארד ואיוונקה קושנר. העובדה שהימין האלטרנטיבי תמכה במועמדותו של טראמפ, שכמובן התנער מהם, הוסיפה לטענת התקשורת כי הוא אשם בהתעוררות מאמיני עליונות הגזע הלבן. הניאו נאצים.
אנשי הפייק ניוז, דיווחו לנו בכותרות הראשיות על איומים שקיבלו מוסדות יהודיים בארה"ב, והתעלמו לגמרי מאיומים דומים שקיבלו שדות תעופה, בתי חולים ומרכזים הומי אדם נוספים. הכותרות האשימו את טראמפ, אך למרבה המבוכה, בהמשך נעצר האקר ישראלי, תושב אשקלון, בחשד שביצע את ההטרדות הטלפוניות… בפועל, אף שמדובר באנשים מסוכנים – ועל כך בהמשך – כדאי לשמור על פרופורציות: ארה"ב איננה בדרך להפוך לניאו-נאצית, וארגונים אלה אינם מצליחים להיות פופולריים במיוחד בינתיים, ונקווה שגם בעתיד.
בתגובה למצעד הלפידים של חסידי העליונות הלבנה וחבריהם בשרלוטסוויל, שהסתיים במהומות אלימות ובדריסתה למוות של אחת המפגינות בידי ניאו-נאצי, גינה טראמפ את שני הצדדים, מימין ומשמאל, שנהגו באלימות. יצרני הפייק ניוז מיהרו כמובן לגנות את טראמפ, שמיהר להבהיר כי הוא כמובן מתנגד לניאו נאצים, אך לא חזר בו מטענתו כי אלימות ואנטישמיות יש גם מהצד השמאלי של המפה. התקשורת אפילו לא ניסתה לבדוק את העובדות. היא פשוט מיהרה לגנות את טראמפ ולהדביק לו תוויות שליליות. כי כפי שכבר כתבנו, הם לא נותנים לעובדות לבלבל להם את הדעות.
בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, פרסם את הטקסט הבא: "צריך לשים דברים תחת פרספקטיבה. אני יהודי, אני ישראלי. הניאו נאצים החלאות בווירג'יניה שונאים אותי ואת ארצי. עם זאת הם שייכים לעבר. הגזע שלהם גוסס. עם זאת, הבריונים של אנטיפה ו-BLM אשר שונאים את המדינה שלי, ולדעתי גם את אמריקה באותה מידה, הופכים חזקים יותר ויותר, וסופר-דומיננטיים באוניברסיטאות באמריקה ובחיים הציבוריים".
כמובן, שדבריו עוררו סערה. שימו לב לדוגמה למה שכתב עליו הפרשן בן כספית: יאיר נתניהו מחזיק בדעות ימין קיצוניות בהרבה מאביו, שטוף בגזענות, שנאת ערבים ומיעוטים, ובז לכל מה שמריח מליברליזם או מתינות כלשהי. בתקופת הנשיא ברק אובמה, היה נתניהו ג'וניור נושא דגל הטינה והבוז לכיוונו של הנשיא האמריקאי. אביו כמעט שלא נקף אצבע על מנת לרסנו. יאיר הוא המנוע הדוחף מאחורי ההקצנה ימינה של אביו, והוא לא מהסס לגעור באביו כשהשניים חלוקים בדעתם.
אין צורך לצטט את כל הנכתב. הרעיון ברור: אפס התמודדות עם הטיעון של נתניהו הבן. מעט השמצות, הדבקת תווית של קיצוני, ואז לרוץ להגן על העבודה העיתונאית החשובה. עבודה של טוקבקיסט מצוי. ובכן, מה הם העובדות? תחילה נבדוק האם הניאו נאצים אכן מהווים סכנה, או שמא, כטענת הנשיא טראמפ ויאיר נתניהו, הם זן נכחד. שימו לב לעובדות, כפי שמביא אותם יגיל הנקין במגזין מידה.
קיים גוף בשם Souther Poverty Law Center. צריך לומר שמדובר בארגון בעייתי: יש לו נטייה ידועה לתייג מתנגדים פוליטיים כ'קבוצות שנאה'. מובן שגוף שעוסק במיפוי קיצונים מוסלמים בארה"ב מוצא עצמו מתויג כ'קבוצת שנאה', ספק גדול אם בצדק. למרות זאת, נתוניו של ה-SPLC שימושיים לענייננו, דווקא משום שהאינטרס שלו הוא להבליט את קיומם של הגופים הללו ואת האיום שהם מהווים. כלומר, אין לחשוד בו בניסיון להקטין את המספר – כותב הנקין.
ובכן, לפי ה-SPLC, לקו-קלוקס-קלאן – הארגון הבולט ביותר של הגזענים הלבנים – יש כיום בין 5,000 ל-8,000 חברים, בכל תתי-הארגונים שלו גם יחד. האם זו עלייה ניכרת? לא ממש. ה'קלאן' עבר את שיאו לפני עשורים רבים. נקודת השפל שלו הייתה ב-1974, אז היו לארגון 1,500 חברים. ב-1981 הוא מנה 11,000 חברים. בשנות התשעים – 5,000 חברים, כמו ההערכה הנמוכה כיום. בין 1981 ל-2017 גדלה אוכלוסיית ארה"ב בכמעט 100 מיליון נפש – מסביבות 230-220 מיליון ללמעלה מ-325 מיליון כיום, ועדיין מספר חברי הקלאן, גם אם הוא אכן גבוה יותר מבשנות התשעים, נמוך משמעותית מב-1981.
ניתוח של נתונים שפרסמה הליגה ב-2014 העלה כי בקרב לבנים\אסייתים\ו'אחרים' גם יחד, אחוזים בודדים היו מוכנים להודות בדעות אנטישמיות. בקרב שחורים והיספנים (במיוחד מי שלא נולדו בארה"ב) הנתון היה לכל הפחות בין 20 ל-30 אחוזים. זה אומר שרוב גדול של האנטישמים הגלויים היו שחורים או היספנים, ורק כרבע מהם לבנים, אסייתים או אחרים. סקר מאוקטובר 2016 העלה תוצאות דומות: אמריקנים מגיל 39 ומטה היו "חופשיים בצורה ראויה לציון" מהטיות ונמצא יחס הפוך ברור בין מספר שנות לימוד לבין האנטישמיות. שיעור האנטישמים בארה"ב משתנה בצורה מתונה בין שנה לשנה, אך ברור שהוא אינו במגמת עלייה, נמוך יותר מהממוצע לפני עשור, וארה"ב היא עדיין אחת המדינות הפחות אנטישמיות בעולם.
הפגנות הקיצונים מעידות על חולשתם יותר מאשר על כוחם. המצעד בשרלוטסוויל, תחת הכותרת 'לאחד את הימין', משך כמה מאות בלבד מכל רחבי ארצות הברית. ביניהם, משום מה, טיפוס עם שם המשפחה הלא ארי במיוחד 'פואנטה', וניאו-נאצי אחד המכנה עצמו 'ג'וני מונוקסיד', כנראה בגלל ששם המשפחה ההיספני שלו פחות מתאים לבן הגזע הארי העליון. רוב מצעדי הניאו-נאצים והעליונות הלבנה בשנים האחרונות משכו הרבה פחות משתתפים.
בכל מקרה, בכל שיטת מניין שהיא, ברור שהקיצונים הימנים הם קבוצה כמעט חסרת השפעה. ברור גם שהם אנשים מסוכנים. ברור גם שדבריו של הנשיא טראמפ, שלצד גינוי לאנשי העליונות הלבנה ולניאו-נאצים, הצהיר שבין המפגינים בשרלוטסוויל היו גם "אנשים טובים מאוד בשני הצדדים", ו"לא כולם היו ניאו נאצים" – הם עלבון לאינטליגנציה. מדובר במפגינים שלפי הפרשנות הסלחנית ביותר טרחו להופיע יחד עם אותם חסידי עליונות לבנה וניאו נאצים, במצעד שהכרזות שלו לא רק הציגו אסתטיקה נאצית אלא גם אם כללו נשר נאצי במובהק בעיצובו, ומובילים שהם ניאו-נאצים בדעותיהם (במצעד היה כנראה דגל נאצי אחד בלבד – אבל לא נראה שמישהו מהצועדים מחה נגדו). אותם אנשים הם, מה לעשות, לא "טובים מאוד". אנשי העליונות הלבנה והניאו-נאצים מסוכנים פלילית כאנשים וכקבוצה, אף שכאמור הם חלשים ומועטים מכדי להוות איום אמיתי על החברה האמריקנית, ואין שום סימנים שהם בדרך להוות איום כזה.
מדוע בכל זאת מעצימה התקשורת את הניאו נאצים? כותב אריאל שנבל בעיתון מקור ראשון: "שתי מטרות מרכזיות יש להתעסקות התקשורתית והציבורית האינטנסיבית בארה"ב בתקרית שארלוטסוויל. האחת היא להפיל את טראמפ. לא עכשיו, לא מיד, אבל בעוד כמה חודשים נכנסת ארה"ב לשנת בחירות לקונגרס ולשליש סנאט. השמאל עובד במרץ בכדי למוטט את הבסיס המפלגתי הרפובליקני סביב טראמפ. המטרה השנייה היא לסמן את הימין האמריקני כולו כסכנה לדמוקרטיה. לקחת את קבוצת השוליים הנידחת והמטונפת של הימין הקיצוני, ולהחיל אותה על עשרות רבות של מיליוני נוצרים טובים ומאמינים, שהאידיאולוגיה שלהם לגבי מיעוטים, בטח ובטח לגבי יהודים, שונה ב-180 מעלות".
בהקשר זה, מזכיר יגיל הנקין את התעקשותו של הנשיא אובמה שהקיצונים המוסלמים שרצחו במערכת העיתון 'שרלי הבדו' וב'היפר כשר' בפריז, היו "חבורה של פנאטים אלימים, מרושעים שעורפים אנשים או יורים אקראית בקבוצה של חבר'ה בדֶלִי בפאריס". אקראית, כן? אובמה בזמנו מעולם לא התקשה למצוא את הכתובת או האחראים לפיגועים גזעניים, ולא התקשה להאשים את הרעיונות הגזעניים ה"מושרשים עמוק" בחברה האמריקנית, אולם עשה שמיניות באוויר כשדובר במחבלים מוסלמים, וברעיונות שאולי מושרשים לא פחות בחברה איסלאמית.
כעת ניגש לבחון את החלק השני בסיפור. הטענה של יאיר נתניהו כי השמאל הקיצוני מסוכן יותר, וההתעקשות של טראמפ לגנות גם אותם. נפתח בסיפור: בשבוע האחרון, הגיע צעיר עטוף בדגל ישראל להפגנה של ארגוני השמאל הקיצוני 'אנטיפה' ו-BLM ("חיי שחורים נחשבים") בבוסטון. בסרטון מההפגנה, אותו לא נביא כאן בשל תיעוד נשים, ניתן להבחין כי דגל הכחול-לבן כה צורם לפעילי השמאל הקיצוני עד שהם נדרשים לצעוק בקול רם "בלי אלימות" כדי שלא לתקוף את הצעיר הציוני. בסופו של דבר פעילי שני הארגונים לא התאפקו מלנקוט אמצעים פיזיים כלפי תומך ישראל כשהסירו את הכובע שחבש, בניגוד לרצונו. "אתה לא צריך לפחד לצאת החוצה ולומר 'אני שמרן'", הסביר הצעיר מדוע בחר לעבור דרך מפגיני השמאל עם הדגל הישראלי. "זה די עצוב שדברים כאלו קורים".
גלעד צוויק כותב במגזין מידה כי האמירה "לא צריך לפחד" להביע עמדות שמרניות בפומבי נשמעת אמנם טריוויאלית, אך כפי שציין קורבן האירוע בבוסטון, האמת העצובה היא שתנועות השמאל הקיצוני, בגיבוי חלקים הולכים ונרחבים באקדמיה ובתקשורת המרכזית, פועלות להשתיק את כל מי שלא מתיישר עם תפיסת עולמם הקיצונית – שמרנים, קפיטליסטים ופטריוטים אמריקנים. בשבת האחרונה, למשל, שרפו פעילי 'אנטיפה' את דגל ארה"ב, כשבאותה נשימה הם מתהדרים בהגנה לכאורה על "חופש הביטוי".
השנאה למערב, לקפיטלזים ולארה"ב משתלבת היטב עם תיעוב עמוק למדינת ישראל. לעתים קרובות האנטי-ציונות גולשת למחוזות האנטישמיות הקלאסית. ביולי 2016, במהלך כינוס של הוועידה הדמוקרטית, שרפו למשל פעילי שמאל קיצוני את דגלי ישראל כשהם צועקים "מוות לארה"ב". באורח אבסורדי, המכנה המשותף של שתי הקבוצות האידאולוגיות שהתעמתו לאחרונה בוירג'יניה ובבוסטון – הימין הקיצוני והשמאל האנרכיסטי – הוא השנאה היוקדת לישראל, לתנועה הציונית וליהודים שלא מתביישים ביהדותם.
אסור שתחושות הגועל המוצדקת מהניאו-נאצים בוירג'יניה יעוורו אותנו מהרוח הרעה המנשבת מכיוון ארגוני השמאל הקיצוני ומהקמפוסים בארה"ב כלפי כל מה שמריח ישראל או ציונות. במידה והצעיר שהתעטף בדגל ישראל היה מגיע לפני כעשרה ימים לאזור העימותים בשארלוטסוויל, קיימת סבירות גבוהה כי האנטישמים מימין ומשמאל היו זונחים את התיעוב ההדדי ומתאחדים לרגעים ספורים כדי להלום במי שהעז להביע תמיכה במדינת היהודים.
אם בעבר הנרטיב האנטישמי דגל בתפיסה כי "היהודים שולטים בעולם", כיום אקדמאים מהשמאל הקיצוני, המגייסים בימים אלו סטודנטים ל'אנטיפה', מלינים על כך שאוניברסיטאות בארה"ב נמנעות מלהטיל חרם על מוסדות אקדמיים ישראלים בגלל "קשרים כלכליים עמוקים בין הנהגת האוניברסיטה למדינת ישראל". ומהו ה'פתרון' של אותם מרצים מהשמאל ל'בעיה הציונית'? "דה-ציוניזיציה של הקמפוסים". כלומר, פרופסורים באוניברסיטאות מובילות במדינה החורטת על דגלה את חופש הביטוי מבקשים לעגן בחוק את סתימת פיותיהם של סטודנטים שיעזו להביע עמדות המצדדות במדינה היהודית.
במקביל להפרחת אמירות אנטישמיות, האקדמאים הקשורים לארגוני שמאל קיצוני מאשימים את ישראל כי היא מחוללת "שואה" ומבצעת "טיהור אתני" בפלסטינים, מעניקים לגיטימציה לטרור הסכינים הפלסטיני נגד אזרחים ישראלים, מהללים ומשבחים מחבלים מהג'יהאד האסלאמי וארגוני טרור כמו חיזבאללה ומהווים את חוד החנית בקמפיין החרם האנטישמי (BDS) נגד ישראל. הם גם משמשים כיועצים ומנטורים לארגוני סטודנטים קיצוניים ששורפים דגלי ישראל וארה"ב, מפיצים תאוריות אנטישמיות לפיהן ישראל אשמה באלימות שוטרים בארה"ב ותוקפים פיסית סטודנטים יהודים שהעזו לתמוך בישראל.
אחד מכלי הנשק היעילים ביותר העומדים לרשות האקדמאים האנטישמים הם פרסומים של ארגוני שמאל קיצוני בישראל הנתמכים על ידי הקרן החדשה, דוגמת 'יש דין', 'שוברים שתיקה' ואתר '972' – המצוטטים דרך קבע על ידם. אתר הארץ באנגלית מהווה גם הוא מקור מידע פופולארי ביותר עבור שונאי ישראל, הנוהגים לשתף כתבות רבות מהעיתון הישראלי כדי 'להוכיח' טענותיהם על שטניותה של המדינה היהודית.
ב'אנטיפה' מצהירים כי הם "נלחמים באנטישמיות", אך גם כאן הם נוקטים במוסר כפול המונע מאג'נדה פוליטית. ה'הגנה' על יהודים נעשית רק כשהאנטשימיות מגיעה מהצד הימני של המפה – כפי שקרה במהומות בשארלוטסוויל. מנגד, כשהאלימות כלפי יהודים מתבצעת על ידי פעילי שמאל פרו-פלסטינים – ב'אנטיפה' לא רק מעלימים עין מאנטישמיות, אלא אף משתתפים באווירת הטרור שהתפתחה בקמפוסים נגד תומכי ישראל.
הזהות המוחלטת בין תמיכה באנטיפה לשלילת הלגיטימיות של המדינה היהודית לא נעצרת בגבולות ישראל. תומכי אנטיפה הישראלים, המשתייכים ברובם לשמאל האנטי-ציוני, משתמשים ברשתות החברתיות כדי להתחרות אחד בשני מי משווה באופן מוקצן יותר את ישראל והימין הישראלי לגרמניה הנאצית. "ישראל אוהבת נאצים", צייצו למשל השבוע בדף הטוויטר של 'אנטיפה ירושלים'. בסניף הירושלמי של 'אנטיפה' שיתפו גם ציוץ של הבלוגר ג'ון בראון, הכותב תדיר גם ב'הארץ', בו ערך 'השוואה' המוכיחה לכאורה כי הימין הישראלי והנאצים הם אחים אידאולוגיים ומהווים למעשה שני צדדים של אותו מטבע.
סניפים אחרים של 'אנטיפה' בישראל לא פחות קיצונים. ב'אנטיפה חיפה', למשל, קוראים הפעילים "להילחם בפשיזם הציוני", בעוד שבסניף התל אביבי של הארגון האנרכיסטי עוברים לפסים מעשיים יותר ומבהירים כי "בפשיזם צריך להילחם באגרופים". ב'אנטיפה' לא רק מאיימים אלא גם מיישמים. בצוק איתן הפגינו פעילי הארגון נגד צה"ל בתל אביב, ובשגרה הם פועלים למען המסתננים ונגד מאבק תושבי דרום תל אביב. בעבר קראו ל"פעולה ישירה" באמצעות הטרדות של אישי ציבור שפועלים לגרש את המסתננים.
במאמרה מהימים האחרונים של העיתונאית הבריטית הבכירה מלני פיליפס – "היהודים שוגים בקריאת מלחמת האזרחים התרבותית של אמריקה" – היא מיטיבה להתייחס בדיוק להיבט זה. "מובן שאנשי 'העליונות הלבנה' ודומיהם הם התגלמות הרשע", כותבת פיליפס, "אבל הם לא מאיימים על מרקם החיים של אמריקה והמערב, כפי שעושה זאת השמאל האלים, שיכור הכוח, הניהליסטי והטוטליטארי. הטירוף הזה מסביר את טשטוש הגבולות של השמאל בין אנטי-ציונות לאנטישמיות. יותר מדי יהודים מתקשים לשים זאת בהקשר הנכון ולהיות מודעים לסכנה העומדת בפניהם. במקום זאת, הם מסומאים מכמה אלפי פעילי ימין קיצוני. אם אפילו יהודים מתקשים לזהות את האיום האמיתי לחברה, איזו תקווה נותרת לכל האחרים?".
אז הנה. עובדות מול דעות. פייק ניוז מול האמת. רק שלא יתלוננו אחר כך למה מאשימים את התקשורת בשמאלניות ולמה "שמאלני" הפך להיות מילת גנאי.
אמת ויציב. טור ראויה לציון.
מאמר מאוד מושקע ומאוד מעניין למרות שהניאו נאציזם קיים גם קיים גם בארצות הברית ובוודאי בהונגריה שם ביקר לאחרונה ראש ממשלתנו כשדגלי ישראל מתנופפים במדינה לצד תמונתו של המיליארדר היהודי ג'ורג' סורוס שעליה צלבי קרס משוקצים. ולא! ממש אי אפשר להשוות את הנאצים למתנגדי הקפיטליזם או למחרימי מדינת ישראל והמפגינים נגדה ולמתנגדי טראמפ, דגל ארצות הברית לא קודש בשום מקום ואם אנשים בעלי דעות ליברליות שרפו אותו, אין בכך ראיה לדבר. אגב, ציינתם שמספר שנות הלימוד עומדות ביחס הפוך לאחוזי האנטישמיות, רוב אנשי האקדמיה השמאלנים "שרדו" בבית הספר הרבה יותר ממי שלא הולך לאקדמיה, אגב, בתקופת הבחירות נעשה בארה"ב סקר שאומר כי רוב מצביעי טראמפ [/הימין בכלל] הם באופן מובהק פחות משכילים ממצביעי קלינטון/ השמאל. הסקר מדד את שנות הלימוד ואת מידת ההשכלה כמו תארים וכדומה.
נחוץ ? שינוי כיוון!