בימים אלו מציינים בישראל ובלבנון עשור למלחמת לבנון השניה. המלחמה, שנתפסה בהתחלה ככושלת במיוחד, זוכה לעדנה תדמיתית בימים אלו כאשר רבים מהרהרים בקול על כך ש"לפחות במבחן התוצאה היעד הושג". ואכן, עם עובדות קשה להתווכח. עשר שנים של שקט הם מושגי נצח בגבול הצפוני, ואם רק היעדים שהציבה ההנהגה בתחילת המלחמה היו ברוח זו – סביר להניח שהיינו מדברים עליה כעל הצלחה גדולה.
אבל חשוב לזכור שיש גם צד שני למשוואה. דווקא חיזבאללה שחגג מיד אחרי המלחמה את "הניצחון המוחץ" נאלץ להודות לא פעם, בדיעבד, כי היה עדיף לוותר על ההרפתקאה.
כך או אחרת, בין שלל הסיכומים והפרוייקטים לרגל עשור למלחמה, חשוב לנסות להבין היכן עומד היום חיזבאללה בהיבט הצבאי, המדיני, החברתי והכלכלי. "שעה ו־12 דקות ארך הנאום האחרון של נסראללה. האירוע: 40 יום לחיסול בכיר חזבאללה מוצטפא בדר אלדין.
הקשבתי לכולו, מתוך הרגל, למרות שאת חובי לחברה בכל מה שנוגע להאזנה סיזיפית לנאומים של נסראללה כבר שילמתי. במלחמת לבנון השנייה העברתי שבועות בתוך מה שכיניתי ביני לבין עצמי "לופ של ל"פ" (לוחמה פסיכולוגית). הייתי אז הכתבת לענייני ערבים של גל"צ, מי שאמורה לתווך לציבור הישראלי, בזמן מלחמה, מה קורה בחזבאללה. נסראללה, איש שמחשיב מאוד לוחמה פסיכולוגית עשה אינספור מניפולציות על דעת הקהל הישראלית. שקופות אבל אפקטיביות. להשתתף בזה הייתה חוויה מפוקפקת מאוד", כותבת שמרית מאיר, פרשנית מוכרת לענייני ערבים, בטור מיוחד שהיא מפרסמת במגזין 'ליברל'.
עשור ללבנון השניה: קולות הקשר אחרי קרב הצנחנים נחשפים • האזינו
מאיר מוסיפה: "עשר שנים אחרי, נסראללה הוא נסראללה. ראית נאום אחד, ראית את כולם. הקצב, המוזיקה, הפאוזות, הגלישה המחושבת לשפה עממית, המניפולציות הבוטות, השילוב של קורבנות ובריונות. הכל היה שגרתי. אבל אז הוא הפתיע: "נאמר בפתיחות ובריש גלי: התקציב של חזבאללה, הקיום שלו, הכסף, האוכל, השתיה, הטילים – הכל מהרפובליקה האסלאמית של איראן"
היכן הדרמה? הרי נסראללה אמר מה שכל מי שגר באזור יודע: איראן עומדת מאחורי חזבאללה והיא הפטרון שלו. אלא שעשר שנים קודם לכן, כשהלבנונים טענו כי הם משלמים מחיר בלתי נסבל על התנהלותה חסרת האחריות של מיליציה איראנית נסראללה התעקש שחזבאללה הוא בראש ובראשונה ארגון לבנוני שמגן על אדמת לבנון. היציאה מהארון של נסראללה, אם כן, מסכמת את מה שהשתנה באזור בעשור החולף. בשתי מלים: הוסרו המסכות".
מאיר טוענת שהשקט הנוכחי בגבול הצפוני אינם מעידים בהכרח על הצלחה הישראלית, היות והוא תולדה של התרחשויות אחרות באזור. "הטוענים כי במבחן התוצאה המלחמה הייתה מוצלחת לוקים בישראצנטריות ומתעלמים מהאירוע הדרמטי ביותר במזרח התיכון בעשורים האחרונים: מלחמת האזרחים בסוריה, שהניצחון בה עומד בראש סדר העדיפויות האזורי של איראן ושחזבאללה אמור להוציא אותו אל הפועל.
סוריה מעסיקה את חזבאללה, שוחקת את כוחו, הורסת את תדמיתו ומבזבזת את כספו אבל יש לה גם יתרון: היא שדה ניסויים ומעבדת קרב. חזבאללה משתתף ולעתים מוביל מהלכים התקפיים בהשתתפות אלפי אנשים. הוא נחשף לאמל"ח רוסי מתקדם, כוחות מיוחדים, מודיעין. למרות הדשדוש בביצה הסורית, בלי שרואים את הסוף, ולמרות שהאיראנים מפעילים אותו באופן זה או אחר גם בתימן ובעיראק, חזבאללה ממשיך לבנות בהתמדה כוח לקראת המערכה הבאה מול ישראל מתוך הנחה שהיא בלתי נמנעת".
ומה באשר למעמדו של נאסרללה? "עשר שנים אחרי, ונסראללה הוא אחד המנהיגים היציבים במזרח התיכון. אף אחד בחזבאללה לא מערער ברצינות על מעמדו ועם האיראנים הוא מסתדר טוב מאוד. ככל הידוע, הוא יצא מהבונקר פחות מעשר פעמים בעשור, והוא מנהל את העניינים כפי שהוא מנהל את העניינים, בלי לטלטל את הספינה. הוא מעורב בכל החלטה אסטרטגית בארגון (פחות בתמונת המצב הטקטית, למרות שלאחרונה קצת יותר, בעקבות החלל שהשאירו אחריהם מורניה ובדר אלדין). בעיני הוא קצת מיושן, אולי תוצאה בלתי נמנעת, כמו עודף המשקל, של החיים בבונקר. תפיסתו התקשורתית מתאימה יותר לשנות ה־90 של המאה הקודמת.
אבל דבר אחד איבד נסראללה ולא יקבל חזרה: לגיטימציה ערבית. אם לפני עשר שנים כל ערוצי הלוויין היו עוצרים את שידוריהם למוצא פיו, אם הפלסטינים ראו בו גיבור, אם הוא היה, למרות שיעיותו, סמל ה"התנגדות" הערבית, הרי היום, אחרי מאות אלפי סורים מתים, חזבאללה, יחד עם אסד ואיראן, שנואים על הרוב הסוני באזור במידה שהנאצים היו שנואים, נאמר, על יהודי העולם בזמן מלחמת העולם השנייה. לשינוי הדרמטי הזה אין קשר ישיר לישראל, אבל יש לו חשיבות גדולה מאוד מבחינתה".
העיתונאי אסף גבור טוען לעומת זאת כי הנזק הצבאי של חיזבאללה משמעותי הרבה יותר, כשגם מעמדו של נאסררלה עצמו הולך ומתערער. "דריסת הרגל של חיזבאללה בקרבות בהוראת המנהיג הרוחני עלי חמינאי, התחזקות המורדים החות'ים-שיעים (במימון איראני, א"ג) במערב תימן בסמוך לגבול עם סעודיה והעימות המחריף בין טהרן לריאד ומדינות המפרץ הפרסי, הפכו את חיזבאללה לאויב הרוב המוסלמי הסוני. ערב הסעודית וקטאר, בעלות כלי התקשורת הגדולים במזרח התיכון "אל-ערבייה" ו-"אלג'זירה", החלו לתקוף את חיזבאללה, יחד עם פעילות תקשורתית של המורדים הסורים, שחלקם ממומנים על ידי מדינות סוניות.
אחת הטענות המרכזיות היא שהארגון השיעי, שחרט על דגלו את המלחמה בישראל, נטש למעשה את ייעודו, ושומר על הגבול עם ישראל כגבול שקט. זה בא לידי ביטוי, בין השאר, באיורים של חיזבאללה עם מגני דוד ודגלי ישראל, וקריקטורות של נסראללה לצד רה"מ בנימין נתניהו, שהופיעו בחלק מהאתרים והרשתות הערביים", כותב גבור במאמר שהוא מפרסם ב'מקור ראשון'.
גבור מוסיף: "בשנה האחרונה הפעילות המדינית נגד הארגון השיעי הפכה לגלויה, כאשר בחודש פברואר החליטה סעודיה לבטל עברת סיוע בגובה 3 מיליארד דולרים לצבא לבנון, בטענה כי ארץ הארזים הפכה לעוינת כלפי האסלאם הסוני כ"תוצאה מאחיזת החנק של חיזבאללה במדינה".
צעד לעומתי נוסף נרשם כחודש לאחר מכן, עם ההכרזה חסרת התקדים של שש המדינות הסוניות החברות במועצת מדינות המפרץ כי חיזבאללה הוא ארגון טרור לכל דבר. המועצה, שהוקמה בעקבות הלחימה הבלתי פוסקת במזרח התיכון, דרשה להתייחס לארגון בהתאם לחוק הבינלאומי נגד טרור שכולל הטלת סנקציות".
עוד מתברר כי בלבנון ובסוריה עצמן נמתחת על הארגון ביקורת רבה. לדברי גבור, "לכמות ההרוגים המשמעותית, שלפי דיווחים נעה בין 1,500 ל-2,000 חללים, הצטרפו גם ידיעות ודיווחים, בעיקר מטעם גורמים המתנגדים לחיזבאללה, שנועדו להעמיק את הקרע הפנימי. על פי הדיווחים הללו, בעוד בכירי הארגון דורשים מהצעירים השיעים להתגייס בהמוניהם למלחמה בסוריה, בני אותם בכירים נשלחים ללימודים גבוהים במדינות המערב".
http://www.jdn.co.il/breakingnews/697609
בסיום הסקירה שלו מאיר גבור גם את הקשיים הכלכלים עמם מתמודד חיזבאללה בימים אלו, כשאחד הגורמים המרכזיים לכך הוא תפיסת מיליוני אירו של הארגון ע"י ממשלת גרמניה. בנוסף, "חוק אמריקאי שעבר בחודש דצמבר אשתקד בקונגרס ואסר על בנקים לסחור עם הארגון, היה המסמר האחרון בארון הקבורה הכלכלי של הארגון, והתקווה לנצל את הנהירה הבינלאומית לטהרן לאחר הסכם הגרעין נגדעה בעקבות החוק.
יו"ר הבנק המרכזי של לבנון, ריאד סלאמה, הודיע על סגירתם של 100 חשבונות של בכירי חיזבאללה, בהתאם לחוק האמריקאי שנלחם ברשת המימון של המפלגה. "העדיפות הראשונה שלנו היא לשמור על הכלכלה הלבנונית ולכן קיבלנו החלטה ליישם את חוק איסור מימון המפלגות האמריקאי בלבנון", אמר סלאמה לתקשורת. "הנחנו את התשתית הדרושה ליישם את החוק ובאותו זמן להגן על זכויותיהם של השיעים לנהל חשבונות בנק תקינים".
כפועל יוצא מכך, נסגרו חשבונות של בנקים, חברות תקשורת וארגוני צדקה הקשורים לחיזבאללה, ושכרם של עובדי ציבור כמו אחיות ורופאים, מורים ופקידי ממשל הקשורים בארגון הוקפאו. הדברים, שהובילו לעימות בין חיזבאללה למערכת הבנקאית הלבנונית, עוררו עוד יותר את הזעם הציבורי על הארגון".
http://www.jdn.co.il/newsflash/%D7%A2%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%97%D7%99%D7%96%D7%91%D7%90%D7%9C%D7%9C%D7%94-%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A8-%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A9%D7%98
