סגפן, עובד 18 שעות ביממה ובעל חוש הומור: הסודות של ראש הממשלה

ד"ר רן ברץ סיים לפני 3 שבועות את תפקידו כמנהל מערך הדוברות במשרד רה"מ. כזכור, מינויו של ברץ עורר סערה ציבורית גדולה זאת בשל שורה של התבטאויות שנויות במחלוקת מן העבר נגד דמויות כמו נשיא המדינה ונשיא ארה"ב דאז, ברק אובמה. בנציבות שירות המדינה התנגדו למינוי בשל "חוסר הלימה לתפקיד", מה שאילץ את נתניהו למנותו ל"מנהל מערך הדוברות" במקום ל"ראש מערך ההסברה הלאומי" (הבדל קוסמטי בלבד. ב.ב.).

בסוף השבוע האחרון פרסם העיתונאי אריאל כהנא בעיתון 'מקור ראשון' ראיון נרחב עם ברץ, שסיכם את העבודה האינטנסיבית עם נתניהו וחשף פרטים רבים על מאחורי הקלעים בלשכה הרגישה והמשפיעה בישראל. בין לבין סגר בר. חשבון עם התקשורת, קציני צה"ל, יריביו של נתניהו במחנה הימין ועוד.

"בסוף התברר שנציב שירות המדינה חזק מנשיא ארה"ב…הוא זה שמנע ממני להיות ראש מערך ההסברה בתואנות של משפטנים. אני מעריך שהוא פשוט הושפע מהלחץ התקשורתי עליו. ישבתי בוועדת איתור ואמרתי לו: 'ראש מערך הסברה מורכב מארבעה תפקידים – ניהול, תקשורת, הסברה ודוברות. הדבר היחיד שאין לי בו ניסיון זה דוברות'. מה הייתה המסקנה שלו? שאני לא יכול להיות ראש מערך הסברה, אבל יכול להיות ראש מערך הדוברות", מסכם ברץ את סאגת המינוי המתישה שעבר.

לדבריו, "התייבשתי במשך שמונה חודשים, אבל זו הייתה תקופה נפלאה. הייתי תלוי באוויר, נתניהו לא ירד מהמינוי ואני נותן לו המון קרדיט על כך, אבל הייתה לו מניעה למנות אותי. אז המשכתי לחכות, הייתי המון עם המשפחה וזו הייתה באמת תקופה טובה. בחיים של אנשים עובדים ויוזמים אין הרבה תקופות שהם יכולים להקדיש בהן כל כך הרבה זמן למשפחה. זה נכס. אתה שואל אותי אם היית רוצה להתמנות מיד? ברור. האם זה יצא לטובה מבחינתי? ברור. מה שמעציב אותי זה שמשה דיין (נציב שירות המדינה, א"כ) מנע ממני את תפקיד ראש מערך ההסברה. כל השאר בסדר גמור".

ברץ טוען כי המקרה הפרטי שלו ממחיש את עומק בעיית הבירוקרטיה במשרדי הממשלה: "אתה נכנס לקודש הקודשים ומזדעזע מהבירוקרטיה הישראלית. יש חוסר התאמה מוחלט בין מה שהציבור חושב שהממשלה יכולה לעשות, ובין מה שהמערכת המדינתית באמת יכולה לעשות. תמיד ידעתי את זה, אבל חשבתי שבמשרד ראש הממשלה זה לא יהיה. אבל דווקא שם זה קיים, ובממדים גדולים…במקום שהמערכת הבירוקרטית תשרת את קובעי המדיניות, היא הפכה את עצמה ל'שומרי הסף', כלומר זו שתפקידה למנוע מהנבחרים לעשות. אם חולפות שנתיים מרגע שאדם מתבקש לעבודה ועד שהנציבות מאשרת את שיבוצו, המשמעות היא שכאשר הוא מתחיל לעבוד כבר אין בו צורך. המצב הזה ישתנה רק כאשר יום אחד הוא יגיע לנקודת קיצון".

נתניהו: "התקשורת אובססיבית אלי"

אחד המהלכים המשמעותיים עליהם חתום ברץ הם התדרוכים שערך רה"מ לעיתונאים שונים בתחילת השנה. "כמו הרבה דברים, התדרוכים הללו התחילו כדבר קטן ושגרתי. היה תדרוך שנקבע מראש למערכת אתר nrg. כשיצאנו אמרנו 'זה היה מצוין' והחלטנו לפגוש עוד מערכת תקשורתית, וזה הפך להיות הרצאה. התדרוכים היו מצוינים, כי כשפוגשים את נתניהו פנים אל פנים מקבלים רושם אחר ממה שמקבלים באמצעים מתווכים, כולל עיתונאים שחלקם לא פגשו אותו מעולם ויצאו נפעמים".

ומה השיג נתניהו בתדרוכים הללו? "קודם כול הוא שינה את הרושם של חלק מהאנשים שמסקרים אותו ומדברים עליו. היה באזז חזק מאוד וחיובי הרבה יותר מרוב הדברים שנכתבים עליו. לגבי העוינות – הרי לא אוהבים אותו מסיבות פוליטיות, לא רק אישיותיות. אנשים שלא אוהבים אותו גם לא אוהבים את זה שהוא בשלטון, כי לדעתם הוא מייצג את מי שמצליח להביא את בוחרי הימין לקלפי ואת הימין לשלטון, וזה לא ישתנה".

ברץ דוחה את הטענה בדבר אובססיה של רה"מ כלפי התקשורת: "בסדר היום שלו, מבחינת חלוקת משאבים, שני הנושאים שראש הממשלה עוסק בהם הכי הרבה זמן הם התחום הביטחוני והבינלאומי. אחרי זה הפוליטי, ואחר כך הכלכלי. אלה ארבעה דברים שבאים לפני תקשורת. ברור שזה מטריד אותו ושהוא היה רוצה לשנות".

ברץ לא מסתיר את אכזבתו מעיתונאים מסויימים שעשו ועושים – לטענתו – עוול לרה"מ. "היתרון של עבודה בלשכה הוא גישה לנתונים שאין לאף אחד אחר, כולל לתת לאנשים בלעדיות על חלק מהדברים. הייתי מאוכזב ברמות שלא תתוארנה. אתה יושב עם עיתונאי ונותן לו דברים מעניינים ועובדות, ואומר לעצמך 'מזה הוא לא יכול להתעלם, כי הוא איש מקצועי ובן אדם רציני', ובכל זאת בדיווח שלו זה מתאדה ונעלם לחלוטין…הפתעות מאכזבות במיוחד היו לי מכמה עיתונאים שחשבתי שהם אנשי אמת, אך בסוף הוכרעו על ידי אינטרסים קטנים, אם זה של עבודה, או של שנאת נתניהו, ולפעמים התחנפות לקולגות. זה דבר מתסכל. חלק גדול מהעבודה הוא המון טקסים והודעות סתמיות. סדר היום מלא בדברים רוטיניים שלא מתאימים לאופי שלי. אני לא מהאנשים שאומר 'טוב, אתה כבר בתפקיד הזה, אז תעשה עוד שנה'. ראיתי שאני לא משפיע וביקשתי לפרוש".

שלא במפתיע, על נתניהו עצמו יש לו רק מילים חמות לומר: "אין ספק שהוא דמות היסטורית, משכמו ומעלה. הוא חקוק בתולדות ישראל, לטוב מבחינת אוהביו, לרע מבחינת שונאיו. יש לו שילוב יכולות שנדיר למצוא בבן אדם אחד, והן מאפשרות לו להיבחר וגם לשמר את הדברים שחשוב לשמר, הן בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני והן בתחומים אחרים. ההשפעה שלו רוחבית. למרות הבירוקרטיה והפקידות, המערכות בסוף מסתגלות. מדינת ישראל מדברת היום אחרת בכלכלה. אם הוא לא היה שם, היינו נשמעים אחרת. הוא הטביע חותם שההיסטוריון העתידי ייראה.

אין היום במדינת ישראל מנהיג של מפלגה או מנהיג ציבור שיכול לטפל במשברים טוב יותר מביבי. תמיד אומרים 'פאניקר', 'לחוץ' וכדומה, אבל אין דבר רחוק יותר מהמציאות. כשרק נכנסתי, למשל, היה משבר השבת עם ישראל כץ והחרדים, ויאיר לפיד קפץ. משבר רציני, שרק עכשיו יש לו תיקון מבחינת הסקרים. ראיתי אותו מטפל במשבר גם פוליטית וגם עניינית. הוא קר רוח, חושב בצורה מאוד צלולה, ריאליסטי מאוד בציפיות שלו ובדרכי הפעולה, מתייעץ עם המון אנשים. אני לא אומר שלא נעשו טעויות, אבל המשבר טופל בקור רוח, בחיפוש אלטרנטיבות, בתיקון טעויות בזמן מהיר. הוא עושה את זה כמו מאסטר, והוא גם מאוד מנוסה".

מערכת אינטרסים סבוכה. נתניהו וטראמפ. צילום: יונתן סינדל – פלאש 90

ברץ ממשיך: "אם לא נתניהו, אין שום אדם בסביבה הפוליטית של היום ובמרחק של שנים, שהיה עומד בשמונה שנות אובמה. שום אדם. אתה לא מבין את מידת הלחץ. זה היה ממשל מאוד קשה, מאוד חזק ואגרסיבי, והוא ידע מה הוא רוצה. הוא היה בפוקוס היסטרי על הסיפור הישראלי-פלסטיני, ברמה של היכרות עם כל בקתה בכל 'פיסטין', עם כל האמצעים שיש לאמריקה. הם ראו בהכול עין בעין עם עבאס, שבסוף ברח מהם ולא רצה הסכם. והנה, בתמונה המדינית הכוללת, בכל פרמטר אובייקטיבי, מעולם לא היה מצבנו טוב יותר. אין שום דמיון בין מה שקורה היום ביחסים של ישראל עם העולם, לעשור שלפני".

לשאלה מה הוא גילה באופן אישי על נתניהו משיב ברץ: "יש לו חוש הומור. שאלו אותו בפייסבוק למה לא רואים את זה, למה הוא נמנע. עכשיו הוא קצת יותר מראה את זה. הוא אדם מאוד ריאליסטי וחכם וקצת ציני, אבל לא בציבור, זו לא פוזיציה נכונה. אבל מאחורי הקלעים הוא ציני מאוד…נתניהו לא נח, אין לו מוד כזה בכלל. טורבו, איש חריף בצורה בלתי רגילה. גם אלה שמקללים אותו, כולם מעריכים אותו. קשה מאוד שלא. הוא מתחזק כמה מערכות במקביל, עובר מדיון לדיון, מהחלטה להחלטה, והכול עושה באינסטנט ומקבל החלטות. אינסוף החלטות ביום, מאוד החלטי. מתנגדיו לוקחים את הדברים שהוא בכוונה לא מחליט בהם, וזה קשקוש. הוא מקבל המון החלטות בתחום הביטחוני, הבינלאומי, בפוליטיקה ובכלכלה".

למה אין לו סלולרי?

"אסור שיהיה לו. יש לנו בעיה קשה שאנשים צריכים את הדבר הזה כדי לשרוד, והם לא מבינים שזה אמצעי ריגול מספר אחת בהיסטוריה. זו הסיבה שאסור להיכנס ללשכה עם סלולרי".

צילום: פלאש 90

על פרשת עמונה אומר ברץ: "יש לי המון ביקורת על סיפור עמונה. השבוע הרי אישרו להם יישוב חדש ליד שילה, קרוב מאוד למקום שהוצע להם מלכתחילה. כלומר נוצר משבר מיותר לגמרי, ומדינת ישראל כולה משלמת את מחיר המשבר המיותר הזה…המזל שלנו הוא שנתניהו טיפל בזה בכפפות של משי מול המתיישבים, ובשום שכל מול הקהילה הבינלאומית. חלק מההתעקשות שלהם עברה את הסף הסביר שממשלה יכולה לתת לארבעים משפחות. ממשלה צריכה לטפל בעניינים לאומיים, ולא יכולה להקדיש כל כך הרבה משאבים, כסף וכוח אדם, לארבעים משפחות שקיבלו פתרון לא רע בכלל, שהיה מקובל על ראשי יש"ע ושהיה טוב למפעל ההתנחלויות.

בסוף אנחנו משלמים על כך בזירה הבינלאומית ובזמן הממשלתי היקר, עד שבשלב מסוים אמרתי אמירה קשה מבחינתי, 'שיפנו אותם'. ביבי לא רצה, גם כי הלב שלו עם ההתיישבות וגם מסיבות פוליטיות. כמובן, הפינוי היה קשה מאוד לאנשים שגרו שם הרבה שנים, ועדיין צריך לנהל את המאבק על ההתיישבות בשכל. אי אפשר לנהל את זה בהרגשה שאנחנו נגרום לממשלה לשלם תג מחיר על הפינוי. בסוף זה בדיוק הפוך. מי שתשלם על גישה כזו בטווח הארוך זו ההתיישבות. אסור להתיישבות להגיע למצב שהיא נטל. זה יוצר ניכור, זה כרוך בעלויות אדירות, זה נזק".

לטענתו, "הציפיות הבלתי אפשרויות של הימין שמימין לליכוד. יש מנהיגים בציבור הזה שיודעים זאת, ולמרות זאת פורטים על הנימים האלה של הציבור. הם מסרבים להכיר במצב הגרוע, הקשה והבעייתי של מעמד השטחים בעולם. אנשים חיים בפנטזיה, כמו למשל שטראמפ מביא איתו איזה שינוי ביחס לבנייה מעבר לקו הירוק. ולי הכי קל בעולם להגיד את זה, כי אני הכי בעד בנייה".

באשר ליחסים מול הממשל החדש בארה"ב, הוא ממחיש את המורכבות: "ישראל לא במצב שהיא יכולה לשבור את הכלים עם ארה"ב. אופציה כזו לא קיימת. אנחנו נהנים מיחס טוב של ארה"ב בגלל הערכים המשותפים, אבל מבחינת יחסי החוץ של ארה"ב מול העולם הערבי ומול אירופה, משקל-הנגד שלנו קטן. גם אילו היית שם את בנט כנשיא ארה"ב, שאחראי לאינטרסים של אמריקה, לא היית מקבל יד חופשית לבנות. זו אשליה מוחלטת. יש פה עניין עדין של התחשבות באינטרסים של בעלי הברית שלנו, שמשלמים מחירים על הדברים שחשובים לנו.

טראמפ רוצה להקים קואליציה סונית אנטי-איראנית, וכל מי שנכנס לקואליציה הזו משלם מחיר גבוה. הסכסוך הישראלי-פלסטיני מדליק את הרחוב הערבי, ולכן כשח"כים עולים להר הבית זה באמת מערער אותם רגשית. כלומר, נשיא שיגיד 'תבנו הרבה' מחליש את היכולת של המנהיגים הערבים לעבוד איתו".

אז למה במקרה של הנאום בקונגרס נתניהו לא פחד 'ללכת על הראש' של אובמה? "ההשלכות של איראן גרעינית חמורות ודרמטיות הרבה יותר לגורלה של מדינת ישראל מאשר אם נצליח להביא עוד 200 אלף מתיישבים, ולא נצליח".

ומה באשר לנאום בר אילן? "נאום בר-אילן משקף תפיסה אוטופית, אבל נתניהו הוא ריאליסט מאוד, ולכן הנאום לא משקף שום דבר מעשי. באוטופיה של ביבי יש מדינה פלסטינית שמכירה בישראל ובהתנחלויות גדולות שנשארות בשטח, וגם מוותרת על זכות השיבה ומוכנה לפיקוח ביטחוני שלנו. האם זה משהו מעשי? לא בטווח הנראה לעין. ניהול הסכסוך והקשרים השוטפים עם הפלסטינים חשובים הרבה יותר מלהגיע לקץ כל הבעיות והסכסוך, כי היומיום יותר חשוב מהחזון. חזון הוא לא בלתי חשוב, אבל לא מספיק".

על פרשת המתנות: "זו פרשה מגוחכת ומטופשת שלא תגיע לשום מקום, חסרת משמעות לחלוטין. אני אדם ליברלי, לא מעניין אותי מה אנשים אוכלים ושותים…זה חסר משמעות, אף אחד לא יקנה את האינטרסים של מדינת ישראל בסיגרים מנתניהו, זו פשוט בדיחה פאתטית. אם כבר הביקורת עליו הפוכה, שהוא לא נותן טובות הנאה בכלל, הוא בונקר לגמרי, אף אחד לא רואה ממנו כלום. זה פשוט עיסוק תפל".

ברץ לא מתרגש מהנהנתנות שמייחסים לזוג נתניהו: "בהתחשב בהקרבה שהוא עושה כדי להיות ראש ממשלה, לדבר עליו במונחי נהנתנות זה פשוט מגוחך. הוא היה יכול להרוויח הון כאדם פרטי שגר בקיסריה. אבל הוא אדם שעובד בבלפור, 18 שעות ביממה. אורח החיים שלו סגפני בטירוף. הוא לא יודע מה זה לנוח, הוא לא לוקח חופשות, הוא יתקשר אליך בשתיים בלילה אם עלה לו רעיון. אין לו הנאות חוץ מניהול המדינה. אז הוא נפגש עם מילצ'ן ושתה שמפניה, וכשהוא מדבר עם אנשים בטלפון הוא מעשן סיגרים. זה חסר משמעות ולא רלוונטי".

ומה אם היועץ המשפטי לממשלה יחליט על העמדה לדין? "אם נתניהו היה שואל אותי, הייתי אומר לו לא לעשות כלום עד שהוא מורשע, כי לא תהיה הרשעה בשום תיק".

ברץ סוגר חשבון עם התנהלות הסבא בפרשת אלאור אזריה: "הזדעזעתי מחלק מהקצינים הבכירים, גם מהמלצות מדיניות וגם מכל הסיפור של אלאור אזריה. לתחושתי, יש בצבא מגמה של שיח ערכים שבאה על חשבון מה שאני חושב שצריכה להיות רוח צה"ל, ובסיפור של אלאור אזריה זה התבטא באופן ברור. אני לא חושב שהוא טעה, כי הייתה סכנה בזירה ואף אחד לא נטרל אותה עד שהוא הגיע ונטרל אותה; העובדה שהיה צריך לחכות כל כך הרבה זמן כשבזירה חושבים שיש לו חגורת נפץ, היא הכשל…הייתי מצפה שבצבא תהיה העמדה הזו, שתהיה סביבה מקצועית, ואז גם אם הוא טעה הוא עשה טעות מבצעית. אבל הטעות המקצועית היא שהוא זיהה סכנה או שהיה יכול לפעול מבצעית אחרת, והצבא לוקח את זה ככשל ערכי והופך את זה למשפט פלילי. הציפיות שלי מהאנשים שדיברתי איתם היו אחרות לגמרי – שלא יהיו לי מחנכים בתנועת נוער אלא מפקדים, והתאכזבתי. יש דברים שאני לא יכול לספר במסגרת דיוני קבינט; צה"ל צריך להיות התקפי יותר ולצפות מהדרג הפוליטי שיעצור אותו כשצריך, ולא הפוך".