שבוע מוצלח יחסית עבר על מפלגות הקואליציה, רגע לפני שהכנסת הוציאה את עצמה לפגרת הקיץ שמתחילה עם ה'לדוד ה' אורי וישעי' הראשון ומסתיימת כשבני הישיבות כבר יתחילו את זמן חורף. אחרי חודשיים מורכבים ומסובכים, מלאי מהמורות וכישלונות, זכתה הקואליציה לכמה ימים של קורת רוח שהוציאה אותה לימי החופשה עם איזושהי אופטימיות, לפחות מדומה לפני שהאתגרים האמיתיים ישתרגו על צווארה.
הממשלה קיבלה לידיה בבוקרו של יום ראשון את נוסח חוק התקציב שגובש במשרד האוצר והשרים אישרו אותו פה אחד. בכך הם ירו את יריית הפתיחה של תהליך החקיקה שיימשך בוועדות גם בימי הפגרה ויגיע להצבעה במליאה מיד לאחר החגים. מדובר באירוע משמעותי מאוד משום שתקציב מדינה הוא העוגן המבטיח יציבות לכל ממשלה ועל אחת כמה וכמה לממשלה מורכבת כזאת שזקוקה לעוגן הזה יותר מכל.
השבוע הזה המשיך בשורה של חוקים שהצליחה הקואליציה להעביר למרות הדיונים הארוכים והלילות ללא שינה. אקורד הסיום של דיוני המליאה ביום רביעי היה הניצחון שהשיגה הקואליציה בבחירות שנערכו לנציגי הכנסת לוועדות למינוי דיינים, שופטים וקאדים. ההצבעה לנציגים בוועדות הללו היתה חשאית אבל לפי התוצאות התברר כי הקואליציה הצביעה כאיש אחד בעד המועמדות שהוצבו מטעמה לוועדות, חוק הדיינים המסוכן הגיע דה פקטו לידי יישום כשמטעם הכנסת מכהנות שם למעשה שתי נשים, הנהלת הקואליציה שאבה מכך עידוד ואופטימיות לקראת ההמשך.
ימי פגרת כנסת הם מרווח נשימה חשוב מאוד לכל קואליציה ובפרט לקואליציה חדשה. אחרי חודשיים אינטנסיביים של לילות לבנים בכנסת, יכולים שרי הממשלה וחברי הקואליציה להתפנות להכיר את המשרדים שהם הופקדו עליהם ולהתחיל לבסס את העבודה שם. בנוסף, יכולים כעת חברי הקואליציה להקדיש את הזמן לדיונים בחוק התקציב ולהגיע מוכנים לחקיקה אחרי הפגרה.
תקציב מדינה אינו דבר של מה בכך. מדובר למעשה בכתיבת ספר שלם מלא סעיפים ותתי סעיפים האמורים כולם להסתנכרן זה עם זה ובכך לקבוע מדיניות כלכלית שתהיה מקובלת על כלל חברי הממשלה ומשרדיה ושתאפשר למדינה להתנהל הלאה. את החוק עצמו בונים פקידי האוצר וסביר להניח שרוב שרי הממשלה וחברי הכנסת לא באמת קראו את ספר התקציב ולא באמת בקיאים מה כתוב בו, הם מסכמים ביניהם את העקרונות ומגיעים להסכמות כלליות וכך החוק מתקדם הלאה.
הדיונים המתקיימים סביב תקציב מדינה הם בעיקר פוליטיים, הם מורכבים בעיקר מכיפופי ידיים כשכל מפלגה מציבה על השולחן את הסעיפים החשובים לה וראשי הקואליציה נדרשים לגבש פשרות שיאפשרו להם להתקדם. הפעם צפויים הדיונים להיות מורכבים עוד יותר בגלל הפערים העצומים הקיימים בין מפלגות הקואליציה והקושי להשביע את רצון כולם.
כך הגענו שוב לאותה נקודה המאפיינת את הממשלה מראשית דרכה: הכסף יענה את הכל. כל סתירה וכל מחלוקת יגיעו בסוף לפתרון באמצעות סיבוב נוסף של הברז. הממשלה הסחטנית והשמנה ביותר שהיתה פה מאז ומעולם עשתה השבוע רק את הצעד הראשון כשמינתה את אלי אבידר לשר לענייני שום דבר, אותו אבידר שהיה מראשי המפגינים נגד הממשלה השמנה הקודמת – מקבל עכשיו משרד ותקציבים מכיסו של משלם המיסים כדי לא לעשות כלום. וכאילו לא די בכך אלא שהוא גם התפטר מהכנסת במסגרת החוק הנורבגי כדי להכניס עוד ח"כ שיעשה כלום תמורת משכורת לא רעה.
אחרי צעד ראשון כזה אפשר רק לדמיין איך ייראה התקציב. אנו עומדים בפני חודשיים של דיוני ועדות שבכל אחד מהם צפוי הארנק הציבורי להיפתח עוד קצת, בכל אחד מהם מישהו אחר יצליח לסחוט עוד קצת מהכסף שאין. בנט וליברמן יושבים עם פנקס צ'קים פתוח וכל דרישה תיענה ברצון ובלבד שלא תסכן את שלמות הממשלה.
לוו עליו ואיננו פורע
אחרי שהחוק יהיה מוכן יגיע השלב הבא והוא אישורו במליאת הכנסת בשלוש קריאות. הקואליציה הצרה תצטרך להילחם על כל קול מול האופוזיציה שתעשה הכל כדי להפיל את התקציב ובכך גם את הממשלה. הפתרון היחיד יהיה רתימת הרשימה הערבית המשותפת למאמץ וזה כבר מורכב בגלל הרגישות מול רע"מ.
למשותפת אין בעיה להעניק גיבוי לקואליציה והם עשו זאת כמה פעמים לאחרונה, אבל לכל תמיכה כזאת יש כמובן תג מחיר. עבור תמיכה במהלך מהותי כמו תקציב מדינה והענקת אורך חיים לממשלה, יהיה מחיר גבוה בהתאם. מצד שני, כל שקל שיילך לאיימן עודה ואחמד טיבי יעורר זעם אצל מנסור עבאס.
עבאס הצליח להעפיל להצלחה אדירה ברחוב הערבי בגלל הסכומים המטורפים שהצליח לסחוט מהממשלה אליה נכנס. הוא מיתג את עצמו כמושיע המגזר וכמי שעומד לחלץ את החברה הערבית מכל תחלואיה. עכשיו אם יבוא טיבי וידרוש גם הוא כספים עבור מטרות בחברה הערבית, עבאס יהיה הראשון שירצה לחסום אותו ולמנוע זאת ממנו.
לעבאס יש יכולת כבדת משקל למנוע זאת. הוא כבר עכשיו מבהיר לליברמן ולפיד שאם טיבי ועודה רואים שקל, ולו שקל בודד עבור מטרות שהוא כבר ניכס לעצמו ולעמו, הוא פורש מהקואליציה ואז אין תקציב ואין ממשלה. טיבי ועודה מצידם לא פראיירים והדרישות שלהם לתמיכה בתקציב יהיו מכוונות בדיוק לשם, הם חייבים לנצל את ההזדמנות ולהחליש את עבאס שרושש אותם מכל תמיכה ורייטינג במגזר. זה יהיה כאב הראש הבא של בנט, לפיד וליברמן שיצטרכו לתמרן בין הניצים המוסלמים ולהשביע את רצון כולם. כמה זה יעלה לנו? כנראה שלא מעט.
ואם באמת המהלך הזה יצליח ויש סיכוי סביר שהוא יצליח, תקציב המדינה יאושר בכנסת בשלוש קריאות יחד עם חוק ההסדרים ואז תצא הפוליטיקה לתקופה חדשה. מצד אחד תקציב מדינה באמת יעניק עוגן של יציבות לממשלה, הוא יתן מרווח נשימה ומצד שני גם תקציב מאושר במליאה הוא לא סוף פסוק ושלב היישום שלו עלול להיות מורכב לא פחות.
ניסיון העבר מלמד, שתקציב המדינה הוא חוק נזיל וקרוב ל-20 ואפילו 25 אחוזים מהסעיפים בו משתנים במהלך התקופה שאחרי אישורו. חוק מורכב כזה לא יכול לסגור מראש את כל הפינות ולכן כשמגיע שלב המעשה והכספים צריכים להתחיל לעבור למשרדים, יש צורך בתיקוני חקיקה המתבצעים בדרך כלל בוועדת הכספים באופן מוסכם.
הראשון שצפוי להתאכזב אחרי התקציב הוא מנסור עבאס. הוא הבטיח לבוחריו ולמובילי דעת הקהל במגזר שהוא מביא 53 מיליארד שקלים. הם מצידם לא בנויים להתעסק עם בירוקרטיה וסעיפים, רק אחרי שהתקציב יעבור הם יתחילו לעכל שמדובר בכלל בתכנית לחמש או עשר שנים קדימה, והמשאיות של הברינקס עליהם חלמו לא מתכוונות לעצור במרכזי הכפרים ולפרוק שקים של כסף כמו שהם דמיינו לעצמם בהתחלה.
למשל, עבאס הבטיח סכומי עתק למאבק בפשיעה הגואה במגזר הערבי. איך זה יקרה? נניח שעבאס יציע לפתוח עוד 10 תחנות משטרה ביישובים והכפרים הערביים. תהליך כזה יכול לקחת שנתיים עד שיגובשו התכניות, ייצאו המכרזים, יגוייסו האנשים וכו' וכו'. רק בסוף התהליך ניתן יהיה להוציא את התקציב לכך ולהתחיל לראות כסף. וכך זה יהיה בכל אחד מהסעיפים שדרש עבאס וקיבל. המגזר הערבי מטבעו לא בנוי לזה והמרמור שם יתחיל מהר מאוד, אנשים ישאלו איפה הכסף, איפה התוצאות ואיפה השיפור באיכות החיים ועבאס יצטרך לתת תשובות.
כך צפוי לקרות גם בשאר המפלגות. הסכמים קואליציוניים שנחתמו בדיוני ועדות מחויכות הם דבר אחד, והיישום שלהם הוא דבר אחר לגמרי. בסופו של דבר מי שיושב על השיבר אלו פקידי האוצר שיצטרכו לאשר כל סעיף, בפועל לא יהיה להם כסף נזיל לכל ההבטחות, כל שר וכל משרד ממשלתי יצטרך להילחם כדי לקבל את המגיע לו וזה לא יתרום לאווירת האחדות והאידיליה בממשלה.
כדי לגייס את הכספים הללו תנסה הממשלה לקדם את הרפורמות מחוק ההסדרים ולהטיל מיסים על השכבות החלשות כמו מיסי הכלים החד פעמיים, השתיה הממותקת, הארנונה לבתי מגורים ועוד. הסעיפים הללו ירגיזו את האזרחים, המרמור הציבורי לא ייטיב עם הממשלה.
במאמר המוסגר, את הרפורמות הללו לא המציא ליברמן. אין סיכוי שבתקופה כל כך קצרה הוא הצליח להבין לעומק את תקציב המדינה ולהחליט שדווקא שם הוא מכניס את ידו לכיסי האזרחים. מדובר למעשה בהצעות שקיימות במשרד האוצר כבר שנים רבות, פקידי האוצר המציאו אותן כבר מזמן אלא שכל שר אוצר שפוי דחף אותן מיד לתחתית המגירה בדרך למכונת גריסת הנייר. כעת זיהו פקידי האוצר שיש כאן שר שלא ממש מתעניין בפרטים, הוא עסוק יותר בפופוליזם ותקשורת ולכן ניסו וגם הצליחו לדחוף לו את הרפורמות הללו. הבורות המוחלטת והניתוק שהוא הפגין למשל בנושא הרב קו מעידה על כך שאין לו באמת מושג איזה סיבובים פקידי האוצר עושים על הגב שלו.
זאת גם ההתנהלות המאפיינת את שאר השותפים בממשלה. שר הבריאות הגיע השבוע לביקור בביה"ח תל השומר לטקס חגיגי שנערך שם, אבל לא טרח להזכיר אפילו ברמז את נושא ההתמודדות עם הקורונה, הנושא המרכזי וכמעט היחיד שצריך לעניין בימים כאלה את משרד הבריאות. השבוע גם נודע שלפיד וליברמן לא השתתפו כלל בדיוני קבינט הקורונה למרות שהם חלק מהרכב ועדת השרים. ישראל מתמודדת עם מלחמה חדשה, גל רביעי של קורונה וזה הדבר היחיד שצריך לעניין את מקבלי ההחלטות או מי שמתיימר להיות ממקבלי ההחלטות, אבל אותם זה פשוט לא מעניין.
ההתנהלות הזאת מעידה על עוצמת הניתוק שהאנשים הללו חיים בו. האידאל היחיד שמעניין אותם זה שהממשלה תחזיק ותשרוד כמה שיותר זמן, שאר הפרטים לא חשובים. שבנט יתמודד לבד עם הקורונה ועם הביקורת והם כבר ימשיכו לבנות את העתיד שלהם ביום שאחרי, בשלב בו בנט יצנח ממשרד ראה"מ למשרד הפנים בדרכו בחזרה לתחתית, להיעלמות מהמפה הפוליטית.
להיות צודקים וחכמים
אבל האתגרים הרבים העומדים בפני הממשלה יכולים בהחלט לסכן אותה. התקציב כאמור לא מעניק תעודת ביטוח שהממשלה באמת תצליח לשרוד אחריו, ומעל הכל עומד איום הקורונה ומציב סיכון אמיתי לחייהם של אזרחי ישראל, לבריאותם ואגב כך גם לשרידותה של הממשלה.
לפי שעה, לפיד, ליברמן, גנץ והורביץ לא באמת מתכוונים להפשיל שרוולים ולהתגייס למלחמה בקורונה, נוח להם מאוד שבנט לבדו עובר מאולפן לאולפן ועושה את העבודה, הם אפילו יודעים לתרץ במילים מצוחצחות למה הם לא נוכחים בחזית המאבק. בנט מצידו לא טיפש אבל הוא נמצא במילכוד, הוא לא יכול להתעמת איתם כי זו התאבדות מצידו. מצד שני הוא לא באמת יכול לאפשר מצב שהם יפילו עליו את כל האשמה במה שקורה.
במצב הזה יש לבנט פתרון מצוין וכפי שאנחנו רואים הוא עומד אכן להשתמש בו. הוא מתחיל לטפטף לאט לאט את רעיון הסגר בתקופת החגים, הוא מתחיל להכין את דעת הקהל לכך שזה הפתרון היחיד והסגר הזה מכוון בדיוק לימי החגים, ימי חודש תשרי.
כשיסתיים חודש אוגוסט יסתיימו החופשות, הציבור הישראלי יסיים את הרכבת האווירית שתיכנס ארצה מכל רחבי העולם ותביא איתה את אלפי הווריאנטים והמוטציות, שנת הלימודים לא ממש תיפתח בגלל החגים ואז לציבור החילוני כבר פחות יציק הסגר. מי שיסבול בעיקר מהסגר יהיה כמובן הציבור החרדי.
הממשלה תפרסם אז הנחיות סגר מאוד ברורות, מניעת התקהלות ומניעת תפילות המוניות. והחיכוך שיגיע בעקבות כך הוא בלתי נמנע. האכיפה המשטרתית תתבצע אולי בכל הארץ אבל עיקר העבודה תהיה כמובן בנקודות ההתקהלות החרדיות. כלי התקשורת יגיעו לצלם כמובן את היכלי התורה ואולמות הטישים, את שווקי ארבעת המינים והסופרמרקטים העמוסים בריכוזים החרדים, הפוקוס הציבורי יעבור בעיקר למגזר החרדי.
נתוני התחלואה במגזר החרדי ב"ה נמוכים וכולנו מתפללים שכך זה יימשך, ולכן באופן אמיתי אין שום הצדקה שדווקא החרדים יסבלו מהגבלות הקורונה ומגל התחלואה שנגרם בעיקר מהחופשות ההמוניות של ישראלים ברחבי העולם ומכשלון הממשלה שלא אכפה את ההגבלות בנתב"ג. הציבור החרדי לא אמור לציית לתקנות קורונה שיגבילו דווקא אותו בימים הקדושים הללו, ההתנגדות להגבלות תהיה צודקת, מוצדקת ומתבקשת בהחלט.
אבל בנט מנקודת הראיה שלו בונה את תקוותיו בדיוק על הצדק הזה, לצדק הזה הוא מייחל. הציבור החרדי יתנגד בצדק לגזירות הקורונה, זה יביא לחיכוך, זה יביא להתנגשות עם המשטרה, זה יביא לתמונות יפהפיות בכלי התקשורת של המוני חרדים מפרים ברגל גסה את ההנחיות וזה כבר יתניע וישמן את גלגלי התעמולה, את גלגלי השנאה.
הזיכרון הציבורי הוא קצר מאוד. בעוד חודש אף אחד לא יזכור את כשלי נתב"ג ואת החופשות ההמוניות של הישראלים בעולם. התחלואה עלולה להיות קשה ל"ע ובעקבותיה יורע גם המצב הכלכלי והחיים בכלל. הישראלי הממוצע יישב מול המסך וכל מה שהוא יראה זה חרדים מפירים הנחיות קורונה. באותו רגע לא יעניין אותו מספרים, לא נתונים, לא עובדות מוצקות על כך שכמעט ואין תחלואה במגזר וגם אם תהיה תחלואה חלילה, את אף אחד לא יעניין לשמוע ש"היי, אצל החילונים זה היה קודם וזה יותר גרוע!". תעמולה היא תעמולה והיא לא צריכה שום אחיזה במציאות בפרט בזמן שאנשים כאובים וסובלים ואין להם פנאי ריגשי לשמוע ולחשוב.
אחרי תקופת החגים הזאת בנט לא יהיה יותר אשם בכלום ושום דבר. מי שיהיה האשם במצב אלו החרדים, אף אחד לא יזכור את היעדרות לפיד וליברמן מהדיונים, אף אחד לא יאשים את בנט בקריסה וחוסר יכולת לשלוט בסיטואציה, לכל אזרחי ישראל יהיה ברור מאוד מי האשמים, אלה השחורים על המסך. זו תכנית העבודה של בנט כרגע, כפי שזה נראה – זה שביל ההימלטות היחיד שלו והוא מכוון לשם כבר עכשיו.
עוד מוקדם לקבוע מסמרות ועוד מוקדם לדעת מה תהיה הוראת גדולי ישראל כשיתחילו ההגבלות – וכאשר יורונו כן נעשה. אבל שווה להשתעשע ברעיון לא פופולרי, לא נעים אבל רעיון ששווה לחשוב עליו. אולי הציבור החרדי צריך לקבל החלטה קולקטיבית וליישם אותה ללא פשרות: לקיים את כל הנחיות הקורונה ככתבן וכלשונן.
הממשלה תדרוש מסכות בתי הכנסת? נלבש מסכות. הממשלה תדרוש מניינים בחוץ? יהיו מניינים בחוץ. הממשלה תדרוש תו ירוק או בדיקות ומסכות בכניסה לטישים ושמחות בית השואבה? כך ייעשה. אם התרחיש ההיפותטי הזה אכן יקרה, בנט יחיל למרוט את השערות שאין לו. זה החלום השחור שלו והסיטו ממנו הוא חושש כל כך.
אם הציבור החרדי לא יספק לו את תמונות התעמולה, אם לא יהיו מכות עם המשטרה, אם השוטרים לא יצליחו לשרבט ולא דו"ח אחד ברחוב החרדי, הציבור בישראל ייזכר פתאום מי האשם האמיתי במצב. בנט יחטוף אז את האמת בפרצוף וכשהוא יתחיל להתאושש הוא יראה את לפיד וליברמן צוחקים עליו וחוככים ידיים בהנאה.
מדובר כאמור ברעיון משעשע, לא מעשי ולא בהחלט נכון גם אם הוא חכם, אבל זה כיוון ששווה לחשוב עליו. הצדק שלנו הוא תכנית ההישרדות של בנט, הסגר בחגי תשרי והכאוס שיבוא עמו הוא תכנית העבודה של הממשלה לצלוח את המכשול המרכזי העומד בדרכה, זה הכיוון ולשם אנו צועדים בצעדי ענק.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
הצעה טפשית, לשבש את כל התפלות רק כדי שבנט לא יוכל להאשים את החרדים? הוא בין כך ימצא פתרון איך להאשים אותם
נכון,
במיוחד שבכל מקרה יהיו קהלים בציבור החרדי שלא יישמעו להנחיות.