אין שום הסבר מניח דעת שיעשה סדר במה שעבר השבוע על המערכת הפוליטית. בעוד שרוב העם עסוק באיום הקורונה מצד אחד ובשמחת הפורים מצד שני, התנהלו כמה מהפוליטיקאים באופן שמזכיר יותר אדם שתוי או אחוז תזזית, מבלי שניתן להבין את ההיגיון מאחורי הדברים ובוודאי שלא את הקשר שלהם למציאות.
באופן טבעי, בנקודת זמן כזאת בין פרסום תוצאות הבחירות להמלצה אצל הנשיא והקמת ממשלה, תמיד יש עומס של הצהרות כוונות מצד ראשי המפלגות, מגעים, ספקולציות, כיפופי ידיים, אבל מה שקרה השבוע כבר לא עונה על אף אחד מהנתונים הללו, זה כבר נראה כאילו כמה מפלגות ובעיקר מגוש השמאל, נכנסו לסחרור חסר שליטה.
בראש ובראשונה היה זה אביגדור ליברמן, שהצליח השבוע להתעלות מעל השיאים של עצמו. אחרי שנה שלמה בה הוא הקפיד רק לדבר ולדבר מבלי לנקוט שום צד ושום צעד מחייב, אחרי חודשים ארוכים בהם הוא עשה כל מאמץ לסכל כל ממשלה שהיתה יכולה לקום, הוא הציג השבוע מופע זיגזוג מרהיב שגרם לסחרחורת גם למי שצפה מרחוק.
זה התחיל במוצאי שבת שעברה, אז פורסמו בחדשות 12 ציטוטים מתוך שיחות סגורות שניהל ליברמן בהם הוא מסביר את האיבה שלו לנתניהו. ליברמן צוטט כאומר שנתניהו רודף אותו באופן אישי ובשנה האחרונה במהלך 2019, הוגשו נגדו ונגד ישראל ביתנו לא פחות משבע תלונות אנונימיות במשטרה שנתניהו הוא זה שבוודאות עומד מאחוריהן.
בשיחות הללו נשמע ליברמן מביע תמיכה מוחלטת בגנץ ובכחול לבן ובפרט בכוונה שלו להמליץ אצל הנשיא על גנץ שיקבל את המנדט, מה שיאפשר את הדחת יולי אדלשטיין, מהלך שאחרי הבחירות הקודמות ליברמן השתדל להימנע ממנו. "הכי חשוב כעת לוודא שגנץ יקבל את המנדט ולהחליף את יו"ר הכנסת, ולקחת בחזרה את הוועדה המסדרת ואז הדברים יתחילו לקרות מעצמם", פסק ליברמן.
מה עובר על איווט
נקודה מעניינת שיש לתת עליה את הדעת היא שעצם פרסום השיחות הללו בתקשורת מעורר תמיהה. הרי תוכן השיחות מוציא את ליברמן רע מאוד, הוא מוצג כאיש חסר עקרונות שבמשך שנה שלמה שיקר לכל המדינה וגרר את כולם שוב ושוב לבחירות בטענה שהוא עומד על העקרונות שלו, אך בפועל עכשיו הוא מודה שהכול נובע אך ורק משנאה אישית לביבי.
מצד שני, ליברמן בשבתו כליברמן לא יאפשר לשיחות כאלה לדלוף מבלי שהוא יצליח לעצור זאת מראש או לפחות להכחיש את הדברים לאחר מעשה. אם השיחות הללו הגיעו לתקשורת ועוד נתקלו בשתיקה מוחלטת מצד ליברמן, ניתן רק להעריך שהוא לא ממש התנגד שזה יקרה, בלשון המעטה. מה שמגביר עוד יותר את סימני השאלה סביב הפרסום המוזר הזה.
זאת ועוד: ליברמן מסביר את השנאה האישית שלו לנתניהו בתלונות שווא אנונימיות שהוגשו נגדו במהלך 2019. אבל אם נבדוק זאת על ציר הזמן, השנאה ביניהם יותר ישנה. כבר בבחירות 2015 סירב ליברמן להיכנס לממשלה בה הוא היה נחשב שותף טבעי והוא השאיר את נתניהו עם ממשלה צרה של 61. אחרי חצי שנה הוא החליט בכל זאת להיכנס, וזה נגמר כזכור בהתפטרות המהדהדת שלו שהובילה לבחירות הראשונות לפני שנה, ממש בתחילת 2019.
כל זה מוביל בפעם הראשונה למסקנה שלא ניתן לתלות את המתרחש מול עינינו בשום הסבר הגיוני. וזאת רק תחילתה של הסחרחורת. בואו נחזיק חזק, זה ממשיך.
בתחילת השבוע, התחילה מפלגת כחול לבן לנהל לוחמה פסיכולוגית נהדרת מול נתניהו. גנץ בעצת יועציו הצליח להגיע למצב בו יש לו כבר תמיכה עקרונית גם מצד ליברמן וגם מצד הרשימה הערבית המשותפת שכולם ימליצו עליו אצל הנשיא והוא יקבל ראשון את המנדט להרכבת ממשלה. הסיטואציה הזאת יצרה לא מעט לחץ בבלפור בפרט על רקע הקלטות ליברמן במוצאי שבת בהן הביע תמיכה בלתי מסויגת בגנץ.
הכוונה של כחול לבן בימים אלה היא להשיג קודם כל את תמיכת ישראל ביתנו והרשימה המשותפת להמלצה אצל הנשיא, כך שגנץ יקבל ראשון את המנדט. כשזה יקרה, תוכל כחול לבן לדרוש לקבל לידיה את תפקיד יו"ר הכנסת ואת ראשות הוועדה המסדרת, להדיח את אדלשטיין ולהתחיל לקדם את החוק שימנע מנתניהו להרכיב ממשלה על רקע כתבי האישום. החוק הזה מן הסתם לא יצליח להתקדם, אבל עצם העיסוק בו מספק מופע תקשורתי נהדר, לכחול לבן כבר יש שליטה מלאה בסדר היום ובנעשה בכנסת וזה כבר הרבה מאוד.
בשלב הבא, קיוו בכחול לבן להקים ממשלת מיעוט של כחול לבן, העבודה ואולי ליברמן, כשהרשימה המשותפת תתמוך מבחוץ ותצביע רק בעד הקמת הממשלה בלי להיות חלק ממנה, זאת כמובן בתמורה לחבילת תופינים נדיבה. מבחינת כחול לבן מדובר אמנם בהפרת הבטחת הבחירות, אבל הם מסתמכים ובצדק על הטענה שגם נתניהו שיתף פעולה עם הרשימה המשותפת ועשה איתם בעבר עסקאות דומות.
בכחול לבן מבינים אמנם שממשלה כזאת לא תאריך ימים, היא תשרוד אולי מספר חודשים במקרה הטוב, אבל היא תשנה כבר את המצב ותוביל את ישראל לבחירות מנקודה אחרת. הנחת היסוד היא שאחרי שנתניהו ייצא מבלפור הוא כבר לא יחזור. התקווה היא שהמצב החדש יגרום למפלגות אחרות מהימין לשתף פעולה עם כחול לבן ויהווה אולי גם הזדמנות למתנגדי נתניהו מתוך הליכוד לערוק וליצור חיבורים חדשים, כך בעצם יסתיים עידן נתניהו.
זה הקו העיקרי עליו עובדת כחול לבן מאז הבחירות, וכאמור עד מוצאי השבת האחרונה הכול היה נראה הולך לפי התכנית. אבל כבר למחרת בבוקר התחילו החריקות.
הכחול מתרחק מהלבן
מפלגת כחול לבן כוללת בתוכה שני חברי כנסת מסיעת תל"ם של בוגי יעלון הנחשבים ימניים מאוד בדעותיהם: צבי האוזר ויועז הנדל, שניהם אנשי נתניהו לשעבר. הנדל היה מזכיר ממשלתו של נתניהו וממנסחי חוק הלאום הנתפס כגזעני בעיני רבים מחברי כחול לבן, הנדל גם הוא היה בעבר ראש מערך ההסברה בלשכת ראש הממשלה, והיום שניהם לא ממהרים להצהיר שהמהלך של גנץ בהכרח מקובל עליהם, הם לא ימהרו לתמוך בשום צעד שנשען על המפלגות הערביות.
למעשה, הנדל והאוזר הם היחידים שמקיימים את הבטחת הבחירות של כחול לבן, שכל ראשיה הגיבו לפני הבחירות לקמפיין של נתניהו והצהירו שוב ושוב שלא ישתפו פעולה עם המפלגות הערביות בשום פנים ואופן. כעת כשכחול לבן מנסה להשיג את תמיכת הערבים להצבעה על הקמת ממשלת מיעוט או לפחות להמלצה אצל הנשיא, האוזר והנדל לא מוכנים להתחייב להיות חלק מזה.
ועוד לפני שגנץ הספיק להיפגש עם השניים ולברר איתם כיצד ממשיכים הלאה, שוב חזר ליברמן למרכז הזירה והמשיך את מחול האימים שלו. בהודעה שפרסם טען ליברמן שגם אם הוא יחליט להמליץ על גנץ אצל הנשיא, כלל לא בטוח שהוא יתמוך במהלך להדחת אדלשטיין. "החלטה תתקבל רק לאחר שהנשיא יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על אחד המועמדים", הצהיר.
להודעה צורפה גם רשימת מכולת, כמה דרישות אותם מבקש ליברמן לקבל בתמורה לתמיכה שלו. בין הדרישות הופיעו כמובן העברת כל הסמכויות בנושא תחבורה ציבורית ופתיחת עסקים בשבת לשלטון המקומי, חוק גיוס בני ישיבות בנוסח שאושר בקריאה ראשונה בכנסת ה-20, חוק נישואים אזרחיים וחוק שיאפשר גיור על-ידי רבני עיר, כך שכל רב עיר יוכל להקים בית דין ולגייר.
הודעה כזאת, גרמה לכמה אנשים בכחול לבן להטיח את אגרופיהם בקיר בתסכול. הם לא מצליחים להבין מה קרה פתאום לליברמן. הרי רק אתמול בערב הוא אמר במילים ברורות את ההיפך הגמור, בציטוטים שבאופן לא תמים לחלוטין הגיעו לתקשורת. ובכלל, איזו תועלת יהיה להם מההמלצה של ליברמן אצל הנשיא, אם אחר כך הוא לא יאפשר להם לשלוט בסדר היום ולהתחיל את המהלך היחצני של קידום החוק נגד נתניהו?.
לגנץ עצמו זה לקח פחות משעה כדי להגיב להודעתו של ליברמן, בהודעה חוזרת וקצרה בה כתב: "מוסכם, חייבים להתקדם". הודעה שבלי כל מחשבה או תכנון נכון, שומרת קודם כל על ליברמן ומנסה לגרום לו לא לברוח. בעיצומו של יום הפורים, כבר התקיימה פגישה בין ליברמן לארבעת חברי הקוקפיט, בסיומה טרחה מפלגת כחול לבן לפרסם תמונה בה נראים החמשה מחויכים ורגועים.
אבל רק לאחר מכן התברר, שממש באותן שעות, ליברמן שלח פניה רשמית לא פחות ולא יותר מאשר למפלגת הליכוד ובה הציע לחזור לשותפות תמורת רשימת הדרישות שגיבש, אותה רשימה עליה כתב גנץ "מוסכם". הפניה היתה רצינית לחלוטין למרות שהיא היתה נראית כמתיחה פורימית.
לפניה השיב השר יריב לוין הממונה על המשא ומתן מטעם הליכוד, ותשובתו היתה בהחלט משעשעת. למעשה, יריב לוין גלגל את ליברמן מכל המדרגות וכתב לו "אני מניח כי פנייתך הייתה מיועדת לחברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי וחברי הרשימה המשותפת, ונשלחה אליי בטעות". בסיום המכתב, סיכם לוין ואמר כי אם ליברמן רציני בכוונותיו, אז שקודם כל ימליץ על נתניהו אצל הנשיא, אחר כך אפשר יהיה לדבר על תנאים כאלה ואחרים להצטרפות לממשלה.
לצד כל זאת, בכחול לבן ניסו כל הזמן להבין מהרשימה המשותפת האם ניתן יהיה לקבל את תמיכתם להמלצה אצל הנשיא כך שניתן יהיה לצאת לדרך, אבל גם ב'משותפת' לא ממהרים גם עד לרגע זה לענות באופן ברור. ההתפתחויות הללו גרמו לכחול לבן להתחיל לאבד את המומנטום. גנץ התחיל להבין שהתכנית שלו כבר הולכת ומתרסקת.
וכאילו לא די בכך, במוצאי פורים דפרזים הפתיעה אורלי לוי אבקסיס כשהצהירה שלא תתמוך בממשלה שתישען על המפלגות הערביות גם בתמיכתן מבחוץ. המהלך הזה כבר היכה בהלם מוחלט לא רק את מפלגת העבודה עצמה אלא את גוש השמאל כולו, משום שגם אם עד לרגע זה קיווה גנץ להצליח איכשהו לחבר את הקצוות, אז עכשיו עוד סוס ברוח לו מהאורווה.
למעשה, בעוד שהנדל והאוזר יכולים להצטייר ככאלה שעומדים בהבטחת הבחירות שלהם ויש להם טענה מוצדקת להתנהגותם, לאורלי לוי אין את זה. היא נכנסה במודע ומרצונה החופשי לשותפות עם עמיר פרץ שהצהיר כל הזמן שהוא לא מתנגד לשותפות עם הערבים, ואחרי כל זה שניהם חברו גם למרצ הרדיקלית. אורלי לוי קיבלה את המנדט ממצביעים שלא מתנגדים לישיבה עם הערבים באותה ממשלה, כך שהזעם כלפיה יכול להיות מוצדק יותר ויש יותר היגיון שיהיה עליה להחזיר את המנדט ולהתפטר.
בכחול לבן שוב ניסו לאסוף את השברים. שוב נערכה פגישה מתוקשרת בין גנץ לעמיר פרץ, רק כדי שניתן יהיה לפרסם ממנה תמונה שתשדר עסקים כרגיל בגוש. פרץ מצדו הבטיח לנסות לשכנע את אורלי לוי שלפחות תמליץ על גנץ אצל הנשיא גם אם לא תתמוך אחר כך בממשלה עצמה או בחוק נגד נתניהו.
זרמים נסתרים של אחדות?
אז מה היה לנו עד כאן בעצם? ליברמן הצליח בכישרון רב להציג בו זמנית שלוש דעות סותרות, כחול לבן לא מצליחה לגבש את עצמה לדעה אחת, וגוש השמאל גם הוא לא יציב משום שאין שום הסכמה בין הרשימה המשותפת לכחול לבן, אין שום יכולת לבנות על השותפות בין כחול לבן להעבודה – מרצ, והחלום של גנץ לקבל את המנדט ולהשתלט על סדר היום, הולך ומתרחק.
אחרי שקיבלנו סחרחורת מכל זה, ננסה רגע לעצור ולנסות להקשיב. לא להקשיב לאלה שמדברים בלי הפסקה, אותם כבר שמענו. ננסה להקשיב דווקא לשקט. אם כבר למדנו שמילה בסלע ושתיקה בתרי, הרי שאת הסחרחורת האמיתית אפשר לקבל השבוע דווקא מאלה שלא מדברים, יותר מאשר מאלה שלא מפסיקים לדבר.
ומי שותק בימים האחרונים באופן מחשיד ולא אומר מילה? ובכן: קודם כל זה נתניהו עצמו. הוא לא מדבר על אחדות ולא על שום דבר אחר, פשוט לא מדבר פוליטיקה. קולו נשמע רק בקורונה. אחריו ברשימת השותקים הוא גבי אשכנזי. אדם שככל שהוא שותק יותר כך המצב נהיה מפחיד יותר, כי לך תדע מה הוא מסתיר והניסיון לאורך ההיסטוריה שלו הוכיח שהשתיקה שלו מסתירה הרבה מאוד.
גם חברי מפלגת העבודה שותקים. עמיר פרץ מתמודד עם הפרישה של אורלי, אבל מאחוריו יש חברי מפלגה שאוהבים לדבר בדרך כלל, כמו איציק שמולי ומירב מיכאלי. אך השבוע קולם נדם. אז מה בעצם קורה כאן?
את השתיקה של נתניהו אפשר לפרש מצד אחד כניצחון. הוא שוב מוכיח שההצלחה שלו היא לא רק בזכות עצמו אלא בעיקר בזכות הכישלונות של האויבים שלו. אם בתחילת השבוע נראה היה שכחול לבן מצליחה לצאת למהלך שובר שוויון, הרי שעכשיו יש לנתניהו את כל הסיבות לחייך. גנץ ושותפיו עושים בשבילו את כל העבודה ונשאר לו רק לצפות בהצגה הכי טובה בעיר, לחכך ידיים ולצחוק.
בינתיים מנצל נתניהו את משבר הקורונה כדי לגלות מנהיגות, כדי להצטייר שוב כמנהיג אחראי וכיחיד שיכול לנווט את ישראל בעיתות משבר. נתניהו נוהג אמנם בתבונה כנדרש ממנו, אבל על הדרך הוא כבר מרוויח קמפיין, קמפיין שכותב את עצמו על גלי המציאות, תוך כדי תנועה.
את השתיקה של אשכנזי קשה לפרש. בפועל הוא הפוליטיקאי הכי ממולח מבין ארבעת חברי הקוקפיט וכשהוא לא משמיע את קולו קשה לדעת מה הוא זומם. הוא לא הביע דעה בעד או נגד השותפות עם הערבים והוא לא הביע דעה בעניין האוזר והנדל שחושבים אחרת משאר המפלגה.
במצב כיום, אם יש מוח פוליטי פעיל היכנשהו במחוזות כחול לבן, וסביר להניח שמוח כזה קיים בעיקר ברדיוס של אשכנזי או לפחות בקרב מישהו מהיועצים מאחורי הקלעים שם, אז המוח הזה צריך לשבת ולעשות היום חשבון מאוד פשוט. במצב הנוכחי, בחירות רביעיות יהיו אסון לכחול לבן. ביבי הצליח לדחוק אותם לפינה שתאלץ אותם להצהיר רשמית כבר בקמפיין שהם הולכים על שותפות על הערבים, על מלא-מלא. במצב כזה לא קשה לנחש כמה מנדטים המפלגה תקבל.
נוסיף לזה את העובדה שכבר עכשיו נשמעים שם קולות הטוענים שגנץ לא מתאים, הוא לא מספק את הסחורה והוא לא מצליח להנהיג את המפלגה של עצמו בדרך לשלטון. אז מי יחליף אותו? אין מישהו כזה. אין מועמד אחר שיהיה מוסכם על כלל המרכיבים השונים והסותרים, המאוחדים כיום תחת כחול לבן. כך שהיום יותר מתמיד, כחול לבן קרובה לפירוק.
חוק נגד נתניהו כבר אי אפשר להספיק לחוקק מה גם שהוא עשוי דווקא לפעול כבומרנג ולגרום לאהדה לנתניהו הנרדף. אז מה נשאר למפלגה בעצם? יש שם יותר מידי אנשים שייעלמו בתהום הנשיה הפוליטית אם כחול לבן תתפרק, בהם גם גבי אשכנזי, והם לא רוצים שזה יקרה.
התבונה הפוליטית הבסיסית אומרת שבמצב כזה הכי חשוב קודם כל להישאר על הגלגל. לא לאפשר את ההתרסקות, למצוא דרך להתקדם הלאה במתווה כלשהו ואחר כך כשהמצב יהיה יותר רגוע, אז לחשב מסלול מחדש. זה היה ההיגיון שהניע את כחול לבן ללכת למהלך של קבלת המנדט, הדחת יו"ר הכנסת וחתירה להקמת ממשלת מיעוט. להישאר על הגלגל, לשנות את סדר הכלים ומשם לחשוב הלאה.
אבל עכשיו כשכל זה כבר לא הולך לקרות. עדיין המטרה נשארה אותה מטרה ולכן עם כל הצער שבדבר, האופציה היחידה שנשארה היא ללכת לממשלת אחדות כלשהי עם נתניהו. נכון שמדובר בהפרה של עוד הבטחת בחירות, אבל עם ישראל כולו מבין וגם סולח. דעת הקהל כיום מכשירה כל בגידה ובלבד שמשהו יזוז.
זה יהיה משפיל, לא נעים, זה גם יהיה בתנאים הקשוחים שנתניהו יציב ובעיקר תוך כדי זה שנתניהו מנהל את משפטו הצפוי להיפתח ביום שלישי הקרוב. אבל זאת האופציה היחידה של כחול לבן להישאר עם הראש מעל המים ולנשום. כך שיש מצב שהשתיקה של גבי אשכנזי רומזת על כך שהראש שלו כבר חושב בכיוון הזה ואולי הוא אפילו כבר פועל למעשה לעשות את זה.
והשתיקה הזאת מבלבלת משום שאם זה נכון, אזי יש יותר מתרחיש אחד איך זה יכול לקרות. זה יכול להיות במתווה של אחדות מלאה של כל כחול לבן עם הליכוד וזה יכול להיות גם שכבר עכשיו חלק מכחול לבן ייפרדו מהגוש ויעשו את זה לבד. זה יכול להיות גנץ ואשכנזי בלי לפיד וזה יכול להיות אשכנזי ולפיד בלי גנץ ויעלון. כך שאם מישהו שם זומם משהו, זה יכול להיות מענין מאוד.
זה גם יכול להיות ההסבר לשתיקה במפלגת העבודה. שמולי ומיכאלי מאז ומעולם התנגדו לישיבה בממשלה עם נתניהו, אבל הם מספיק פקחים כדי להבין את המצב והם אומרים לעצמם, הרי יש גם מצב שעמיר פרץ יחליט לקחת את מפלגת העבודה לתוך הקואליציה של נתניהו, זה לא תרחיש הזוי למרות ההצהרות שלו היום. הם כבר עברו הרי את תקדים אבי גבאי, אז קודם כל יהיה יותר חכם לשתוק ולהימנע ממבוכה בעתיד.
אבל יתרה מזאת. אם באמת הם מזהים הליכים כאלה בכחול לבן, הם יעדיפו להיות הראשונים שנכנסים לממשלה לפני שכחול לבן יעשו זאת והם שוב יישארו בחוץ. אם כבר יש ממשלת אחדות ונתניהו נשאר, עדיף להם להיות אלה שישובים בקואליציה ולא להיזרק שוב לאופוזיציה, גם מצבה של מפלגת העבודה אינו מזהיר בלשון המעטה, גם להם חשוב להישאר על הגלגל, למצוא דרך לשרוד. אז האם אנחנו עדים לדריכות סמויה בין כחול לבן לעבודה, מי יקפוץ ראשון לרכבת של נתניהו? יתכן. במצב המשוגע הנוכחי הכול כבר יכול לקרות.
שיאים חדשים של ניתוק
נקודה חשובה ועיקרית נוספת היא כמובן העובדה שאת הציבור בישראל כבר פחות מעניינת עכשיו הפוליטיקה. המגפה העולמית מאיימת להשבית את החיים עצמם. אבל בכל זאת הפוליטיקאים עדיין עוסקים במעשה המרכבה של הקואליציה הבאה וזה רק מרחיק אותם מהעם.
גם ככה. רוב חלקי העם מרגישים כיום שהפוליטיקאים לא מייצגים אותם. המדינה תקועה, אין ממשלה אז גם אין תקציב מדינה, שום דבר לא מתקדם ובסופו של דבר האזרחים סובלים בזמן שהפוליטיקאים עסוקים בלסדר את הכיסאות שלהם ובינתיים לקבל משכורת עתק על לא עוול בכפם. כבר מזמן הסיטואציה היא שאם הפוליטיקאים יביטו אחורה הם לא יראו הרבה אזרחים עומדים מאחוריהם. הניתוק בין הפוליטיקה לעם כבר מזמן חצה את גבולות הטעם הטוב.
כל זה נהיה משמעותי וחזק עוד יותר על רקע הקורונה. זה אבסורד להתעסק עם בריתות פוליטיות ומלחמות אגו כשהעם לא יכול לצאת מהבית, המשק כולו בכאוס ואפילו חתונות כבר אי אפשר לערוך בצורה נורמלית. לכן ככל שההבנה הזאת תחלחל בכל זאת בדרך כלשהי למוחם של הפוליטיקאים המנותקים, יגבר הסיכוי שבסופו של דבר תקום ממשלה כלשהי. לאף אחד כבר לא אכפת איזו ממשלה זו תהיה, העיקר שכבר תקום ותניח לנו סוף סוף.
באופן אבסורדי, אולי דווקא המגיפה המאיימת תביא בכנפיה את הפתרון למשבר הפוליטי הארוך והקשה ביותר שידעה ישראל אי פעם.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
שומע.
כול מילה בסלע פירקה את הדברים בצורה יוצאת מן הכלל
עשית לי סדר בראש.
כתוב מאוד יפה ומסודר, תודה.
טיקוצ'ינסקי מתכתב עם עצמו, לי יש עוד כמה רעיונות
רוצים לשים את ביבי בכלא עכשיו כל המדינה תהיה בכלא